שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ה (י״ב)

ויתכן יותר בהעמיק בדברים דהנה כבר כתבתי בתשובה אחת במ"ש הנוב"י מהד"ת חיו"ד להשיב על המ"ל דבששים אף שלא ניכר האיסור שייך ביטול דהא אינו במציאות ולא שייך לומר דלא בטל דהא עכ"פ אין כאן איסור במציאות וראיתי לדו"ז הגאון בישועות יעקב ז"ל שרמז לדבריו וכתב דישתקע הדבר דניהו דהטעם בטל אבל גוף האיסור צריכין אנו לדון מתורת ביטול ברוב וכבר כתבתי בתשובה אחת דלא כן אבי דכל איסור עיקרו בטעם תלוי וכל שאין לו טעם אינו אוסר וא"כ כל שאין כאן טעם דהטעם נתפשט בכלו ונתבטל ואין כאן טעם איסור מה אכפת לן בגוף האיסור הא האיסור בעצמו אינו רק כעץ בעלמא כל שאין בו טעם ואינו אוסר ול"צ לבא לביטול דנ"ט ולפ"ז גם כאן הא כל שהוא מין בשא"מ וא"כ תלוי בטעמא וכל דליכא נ"ט שוב בטל הדבר אבל במב"מ דאינו תלוי בנ"ט ועיקר הוא בשביל עצם האיסור וא"כ שוב עובר על ב"י דהא עכ"פ מדרבנן אסור והרי היא במציאות ועמד טעמו בו שאילו היה בא"מ היה נרגש הטעם וא"כ אף ביותר מששים עכ"פ ישנו במציאות ועובר על ב"י מדרבנן. איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דכתב הרמב"ם פט"ו ממ"א בטעם דחמץ אסור במשהו משום דהוה דבר שיל"מ ושלא במינו משום דכתיב כל מחמצת והיינו דגזרו אטו מינו. ולפמ"ש נהפוך הוא דהרי באמת הר"ן והרמב"ן במלחמותי כתבו דלכאורה לא מקרי דבר שיל"מ דהא אינו מותר לאחר פסח דקנסא קניס ר"ש ורצו לומר משום דבתערובות לא קניס ולפ"ז נהפוך הוא דבשא"מ לא קניס ר"ש דהא אינו במציאות משא"כ במב"מ. אך זה אינו דהא הקנס הוא על שעבר על ב"י ואז הי' בעיניה ואפ"ה לא קניס ר"ש בתערובות א"כ ה"ה במינו. אמנם לכאורה היה נראה לי דבר חדש בטעם דלא קניס ר"ש בתערובות הוא משום דלפענ"ד נראה כיון דעיקר הקנס הוא משום דעבר על ב"י א"כ כשמערבו בששים עכ"פ לא גרע ממבטלו בידים ומשביתו מן העולם והרי כשיש ששים הוא משביתו ומבערו וא"כ הרי ב"י הוא ניתק לעשה והרי בזה עכ"פ קיים מצות השבתה דהא כל שיש ששים כבר כתבתי דהוה כהשבתה מן העולם וא"כ למה לא יהיה מותר וז"ב כשמש. ולכאורה היה נראה לפענ"ד דגם במערבו בידים בששים דהוה כמבטלו וא"כ אינו עובר על ב"י ולא שייך מבטל איסור ודלא כהרא"ש והנה גם בפסח עצמו היה מקום לפענ"ד לומר דאם נתבטל בששים הרי הוא כמבערו ואף דאסור במשהו היינו משום דלא בדילי מיניה או דהוה דבר שיל"מ אבל ב"י לא שייך בזה אך יש לומר כיון דעכ"פ נאסר במשהו הרי כל התערובות נאסר ושוב צריך לשרוף כלו ועובר על ב"י ועיין ר"ס תנ"א במ"ש רמ"א דצריך לשרוף הכל ואף דהחק יעקב חולק בזה ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו מכל מקום לפענ"ד לשיטת הפוסקים דאף בח"ש אסור ועובר על ב"י בודאי צריך לשרוף כלו ועכ"פ שייך ב"י על כל התערובות אבל בעבר עליו הפסח דאין כאן איסור על כל התערובות דרק קנסא קניס בזה נראה לפענ"ד ברור דבזה שמבטלו בששים דא"צ לבערו ולפי זה אם כן במבשא"מ שפיר מבטלו ומבערו ע"י שמערבו ואינו במציאות אבל במב"מ דאדרבא אחד מחזק את חבירו שוב עובר על ב"י ואם כן גם בתערובות מהראוי הי' לקנס ואם כן לא שייך דבר שיל"מ וע"כ צ"ל דמכל מקום הוה דבר שיל"מ דמה"ת עכ"פ מותר לאחר הפסח וכמ"ש בשם הר"ן.