שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ה (י׳)

אמנם לפמ"ש דהרא"ש מיירי כשלקח חמץ בעין וערבו וזה אסור דאינו מותר רק כשנפלה להרבות עליו ולבטלו ולא לערבו וכמבואר בב"י ובש"ע שם וז"ב. אך לכאורה הי' נראה לי דבר חדש דאף אם נימא דמותר לערב בידים או עכ"פ להוסיף ודאי מותר בחמץ ודאי מהראוי לאסור והטעם דבאמת התוס' בפסחים דף למ"ד כתבו בטעם דאפילו איסור דרבנן אסור לבטל בידים משום דאל"כ מה הועילו בתקנתם שאסרו עד ששים הואיל שיכול להוסיף ולבטל עד ששים. ובאמת שאני בעניי לא זכיתי להבין דבריהם דאטו קנס הוא שקנסו רבנן מה שהצריכו ששים רק שעד ששים מתפשט הטעם ובששים נתבטל הטעם וא"כ מה בכך שיוסיף יוסיף ויוסיף ולא יהי' בו טעם ושרי ולזה נראה הטעם המתירים באיסור דרבנן להוסיף דמה בכך הא לא נרגש הטעם. ולפ"ז נראה לי דזה בשאר איסורים אבל בחמץ בפסח דבאמת לאחר הפסח שרי רק דקנסא קניס ר"ש וא"כ כל שאינו רק בשביל קנס ואי נימא דיכול להוסיף ולבטלו בששים א"כ לא הועילו בתקנתם שקנסו אותו הא יוכל לערבו וא"ל דהועילו דבלא"ה לא יבא לידי זה דהא יעבור בב"י דזה אינו דא"כ לא שייך קנס כלל דהא מסתמא לא נחשדו בני ישראל לעבור בב"י וע"כ כל דעבר על ב"י קנסוהו שלא יחרוך רמי' צידו ולא יוכל לאכול ולהנות א"כ שוב למה לא נימא דל"מ לבטל ולהוסיף דא"כ מה הועילו בתקנתם.