שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ד (י״ג)

ומה שהקשה מהא דפריך הש"ס בקדושין דף ח' על ר"א דסבירא לי' דהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר דישלים ופריך הש"ס מהא דאמרו דאף בדינר אחרון כל שרצה אחד מהם לחזור הרשות בידו ואמאי ניהו דנתינה בע"כ לא הוה נתינה מ"מ מה קושיא כל שרצתה בקידושין משלים הקידושין ע"ש. הנה קושיא זו קשה טובא דלפמ"ש בכה"ג אף נתינה בע"כ שמה נתינה מכ"ש דאם רוצית להתקדש דמשלים ומקודשת אך לפענ"ד אתי שפיר דהכי מקשה הש"ס דכבר כתבתי בשם הח"מ והב"ש דשניהם יכולים לחזור בהם אמנם זה לפי המסקנא דמוקמי באומר מנה זו אבל להס"ד שפיר מקשה דאם נימא דע"מ כאומר מעכשיו ומקודשת למפרע אמאי יכול לחזור הוא בו דהא גם היא אינה יכולה לחזור בה ואדרבא נתינה בע"כ שמי' נתינה ומכ"ש דהוא אינו יכול לחזור בו וכאן מבואר דשניהם יכולים לחזור בהם ושפיר מקשה דוקא לר"ה וכמ"ש ולפמ"ש בזה יש להאריך גם במה שפלפל במחנה אפרים בסי' כ"ב שם ודו"ק. והנה נסתפקתי בענין נתינה בע"כ אם זה שהתנה ליתן לא רצה ליתן וכפו אותו לתת ונתן אם מקרי נתינה ולא מצאתי בהחפזי. ולפענ"ד תלוי בהך דח"מ וב"ש דכל דשניהם יכולים לחזור בהם א"כ כל שלא רצה ליתן הוה חזרה אבל אם נתינה בע"כ שמה נתינה וא"כ יכול הוא לקיים תנאו בע"כ מכ"ש שהוא עצמו א"י לחזור בו וכופין אותו שיקיים תנאו כל שזה רוצה שיקיים כנלפענ"ד לפום רהיטא יעיין שיטה מקובצת ב"מ דף מ"ז ע"ב גבי מ"ט אמרו משיכה קונה מ"ש לענין פריעת מלוה בע"כ ע"ש ואין הזמן מספיק כעת לעיין בזה. והנה הב"ש בסי' כ"ז ס"ק ב' מחלק בין אם הוא מתנה ע"מ שאתן לך אז אפילו נתן בע"כ ש"כ הוה נתינה ובין אם היא מתנית ע"מ שתתן אז אם נתן בע"כ ש"כ לא מהני ולא נודע הסברא מה חילוק יש בין זה לזה. ולפענ"ד נראה דהסברא היא עפמ"ש בטוש"ע יו"ד סי' קע"ז סכ"ו והוא מהרמ"ה דיש חילוק בין אם כתב בשטר דיהיב מרי' עסקא למקבל פלגא באגר ופלגא בהפסד משמע דמלתא במרי עיסקא קיימא ובדידי' תליא מלתא ואי כתב למשקל פלגא באגר וכו' משמע דבמקבל תליא מלתא ע"ש ולפ"ז אם הוא התנה ע"מ שאתן אז בדידיה תליא מלתא ומה אכפת לן אם היא אינה מתרצית אבל אם היא התנית ע"מ שתתן אז בדידה תליא מלתא אם רוצית מקבלת ואם אינה רוצית א"י ליתן בע"כ וז"ב ונכון. ובזה מיושב קושית הא"מ שם מהא דיליף רבא מתקנתו של הלל נלמד אם אמר ע"מ שתתני לי והא שם בבתי ערי חומה לא היה תנאי רק דהתורה אמרה שתחזיר לו הבית לכך מועיל אף בע"כ אבל כאן שהתנה ע"מ שתתן ל"מ בע"כ ולפמ"ש אתי שפיר דבבתי ערי חומה נמי הוה כאלו בדידיה תלוי דהרי התורה לטובת המוכר אמרה שאם יהיה לו מעות יוחזר לו הבית ואם לא הי' רוצה לקבל היה מחליטו ואפ"ה כל דנותן לו בע"כ המעות מועיל ולמה לי תקנת הלל וע"כ דאף דבדידיה תלוי הוי נתינה בע"כ ול"ש נתינה ממילא נלמד לגט וצ"ע בזה אבל בגוף הסברא נראה לפענ"ד נכון. ומיהו בלא"ה אין קושיא דלענין גוף הנתינה לא מסתבר לחלק בין אם הוא התנה או היא התנית ורק לענין ש"כ דלא הוה כסף ממש בזה מחלק הב"ש מי הי' המתנה ובדידיה תלוי לומר אני התניתי דוקא כסף וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד מה שהקשה הב"ש מהרא"ש גבי אצטלא דמיירי בע"כ ואפ"ה לולי דשייך לצעורה היה מועיל ש"מ דנתינה בע"כ וש"כ מועיל ולפענ"ד לא זכיתי להבין דע"כ לא נסתפק מהרי"ט רק בנתינה בע"כ וש"כ דמצד הסברא לא ידענו רק כסף דזה הוא ענין לכל ב"א אבל ש"כ צריך קרא לרבויי ולכך נסתפק אי בע"כ מועיל ש"כ אבל שם אדרבא הוא התנה בש"כ דהיינו אצטלא והיא נותנת לו כסף א"כ פשיטא דאפילו בע"כ מועיל וז"ב כשמש לפענ"ד. והנה בשו"ת מים חיים להפר"ח האריך באם לא היה בכפר רק כהן אחד וישראל רצה לפדות בן בכורו והכהן אינו רוצה לקבל אם יכול ליתן לו בע"כ ע"ש שהעלה דיכול ליתן לו בע"כ: