שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ד (י״א)

וטעם הדבר דניהו דלהרווחה קא נתכוין כל שתלה בתנאי לא רצה שיחול הקידושין עד שיתקיים התנאי כמו שהתנה ואל"כ תנאו בטל דא"י לחזור בו עכ"פ כשיתקיים התנאי ובאמת יכולים לחזור. עוד נראה לפענ"ד דלמ"ד תנאה הוה ומקיים תנאה ואזיל בכה"ג ודאי הוה נתינה בע"כ שמי' נתינה וחילא דילי לפמ"ש הרשב"א דע"כ לא אמרו נתינה בע"כ לא הוה נתינה רק כל שהוא חיובו של נותן אבל בפרעון כיון דהוא חיובו של לוה אין אנו יכולין להעמיד זה ע"כ בחיובו אם רוצה לפטור מחיובו ע"ש וביאור הדברים דבשלמא בנותן כל שזה אינו רוצה לקבל אין עליו חיוב ליתן א"כ אין עלי' שום חיוב להעמיד בע"כ בחיובו ואדרבא התם אין עלי' חיוב לקבל כל שלא רוצה אבל בהלואה הלה נתחייב לפרוע ומ"ל בזה שאינו רוצה לקבל יפטרנו מהחוב וילך לו אבל כל שאינו פוטרו מחובו הלה רוצה לסלק חיובו ושעבודו מעליו פשיטא דרשאי ולפ"ז כל דהוה תנאה א"כ היא מקודשת למפרע רק שזה מחויב לקיים התנאי ושוב הוה כמו שנתחייב בהלואה ליתן לו ממון וא"כ אין יכולה למנעו מהשלים חיובו וכל שבידו לקיים תנאו לעולם הרי עומד עליו החיוב וא"י לנתק מוסרות חיובו עד שתקבל ממנה ואף שיש לדחות דלא דמי דבשלמא בחיוב החיוב כבר נעשה אבל כאן עיקר החיוב הוא לקיים תנאו וכל שאינה רוצית לקבל שוב אין עליו חיוב לקיים התנאי ובאמת לא יגמרו הקידושין למפרע. אך לפענ"ד כיון דלא פרקה מעלי' עול הקידושין ולא החזירה לו הקידושין רק דלא חפצה לקבל המאתים זוז שהתחייב הוה כאילו מעמידו בחובו דאם תתרצה אח"כ לקבל שוב נגמרו הקידושין למפרע ולכך הוה נתינה בע"כ נתינת בזה כנלפענ"ד. ובזה מיושב קושית המח"א שם מהא דאמרו בקידושין דף סמ"ך א"ב שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דלר"ה לא הוה קידושי והקשה דגם לר"ה הרי לא רצתה לקבל כיון שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר וא"כ שוב לא הוה נתינה בע"כ נתינה.