שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ג (ו׳)

א"כ שושן דעבדא כמאן דאם ניזל בתר ההקפה דהשתא לאחר שישבה שוב אין זכר לא"י וע"ז משני כיון שנעשה בו נס א"כ ההקפה דהשתא אף שישב בתחלה סגי ושוב מחזיקין שמסתמא הוקפה מימות יהושע דזה בודאי בעינן כדי לעשות זכר לא"י משא"כ ישב ולבסוף הוקף דאין לו ענין למגלה כלל רק דבימי יהושע היה כן אבל בשושן שנעשה הנס לא משגחינן ע"ז ונתקיים שניהם ועיין ברמב"ם פ"א ממגילה הלכה ד' שכתב ששושן הבירה אף שלא הי' מוקף כלל מימי יהושע אפ"ה הואיל ונעשה בה הנס הוה הוקף והוא פירש הואיל ונעשה בה הנס אף שלא הוקף כלל. ולפמ"ש א"צ לזה דמחזיקין מסתמא כמו שהוקף השתא כמו כן הוקפה מקודם וז"ב. ובזה נתיישב מה שגם המוקפין בח"ל קורין בט"ו וכמ"ש הרמב"ן והר"ן והדבר תימה דלהרמב"ן לשיטתו ההבדל שבין מוקף לפרזי הוא לפי שהם לא הי' בסכנה כ"כ שהי' מוקפין וא"כ המוקפין שבח"ל שהי' יותר בסכנה שהי' עם האויבים בתוך השער א"כ למה לא יקראו בי"ד. ובאמת שהר"ן הקשה כן על גוף דברי הרמב"ן דלמה לא הרגישו מוקפין שבחו"ל בהנס ולא עשו מעצמם עיין בר"ן ריש מגילה אבל מהתימה שלא הרגיש שלהרמב"ן מהראוי שיעשו בי"ד.