שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ג (י״ז)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה יש להאריך ג"כ בסוגיא שם. ודרך אגב אומר במה שנחלקו הרמב"ם עם התוס' דהתוס' בכריתות ריש פרק ספק אכל כתבו דשבת וחול דמקרי אקבע איסור היינו דבה"ש של מוצאי שבת דאקבע איסור כל היום של שבת והרמב"ם בפ"ח משגגות ה"ב כתב סתם שבת וחול וכתב הלח"מ דזה מקרי אקבע איסור הואיל שנכנס לשבת ע"ש ואני תמה לכאורה על שני השיטות מהא דאמרו בהוריות דף ד' משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו בה"ש ספק מבעוד יום נתכפר לו ספק משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא אשם תלוי ולפ"ז לשיטת התוס' ל"ד כלל דשאני התם דאקבע היתירא מקרי דכל היום כשר להקרבה ולכך אינו מביא אשם תלוי דהשתא לחומרא אמרו דמביא אשם תלוי כל שאקבע איסורא מכ"ש באקבע היתירא דכל היום כשר להבאת קרבן דמוקמינן אחזקת יום וכן להיפך לשיטת הרמב"ם הרי בלילה מקרי אקבע איסורא דהא הוא בהכנסת לילה ולמה לא יביא אשם תלוי ומה ענינו לשם דספק ספק בעצמותו אם תלה בעצמו אי בהוראת ב"ד ובשלמא לשיטת הרמב"ם יש לומר דע"כ לא מקרי אקבע איסורא רק בהכנסת שבת דקדושת שבת חל גם בה"ש ועכ"פ תוספת שבת הוה וגם קדושת שבת שאח"כ מקרי אקבע איסורא אבל לשיטת התוס' ודאי קשה דשם הוה חזקת היום משא"כ בתלה בהוראת ב"ד שהספק אין לו שום חזקה בזה. והנראה בזה דהנה השאגת ארי' הקשה בסי' י"ז דאיך אמרו דביה"ש אינו מביא אשם תלוי והא דם נפסל בתחלת השקיעה ולכל היותר אין בה"ש רק שלשה חלקי מיל וכבר נפסל מתחלת השקיעה שהיא ד' מילין וא"כ באמת צריך להביא אשם תלוי אבל הדבר נכון דהרי התוס' במנחות דף כ"א כתבו דהא דדם נפסל בתחילת השקיעה אינו רק מדרבנן וא"כ מה"ת כשר להקריב הדם ושפיר אינו מביא אשם תלוי ועיין במגן גבורים סי' רל"ג ס"ק ב' ולפ"ז הא כבר נודע מ"ש הר"ש בפ"ב ממקוואות דכל שכבר יצא הדבר מחזקתו מדרבנן שוב לא שייך לאוקמא אחזקתו הראשונה דעכ"פ מדרבנן יצא מחזקתו ולפ"ז לא שייך לאוקמא אחזקת היום דהא מדרבנן תו לאו יום מקרי לענין הקרבה ונפסל בשקיעת החמה בתחלת השקיעה ושפיר לא שייך לאוקמא אחזקתו והו"ל ספק ואפ"ה אינו מביא אשם תלוי וז"ב. ומן האמור נראה מ"ש המ"א להסתפק בסי' שמ"ב אם שבות דגזר בה"ש הוא דוקא בעילוי יומא דמספיקא לא עיילי קדושת שבת או באפוקי יומא דמספיקא לא נפקע קדושה ולפמ"ש ל"מ לשיטת הרמב"ם דגם עיולי יומא מקרי אקבע שבת א"כ ממילא גם בעיולי יומא מקרי אקבע איסורא ואפ"ה לא גזרו ומ"ש עיולי מאפוקי דהא גם בעיולי מקרי אקבע איסור וגם לשיטת התוס' דאפוקי שבתא הוא דמקרי אקבע איסורא א"א לומר דבאפוקי יומא דאקבע איסור וא"כ אף ספק דרבנן כאקבע איסור ואתחזיק איסור והרי התורה צותה להביא אשם תלוי וגם ספק דרבנן באקבע איסור או אתחזק להחמיר ולמה לא גזרו בשבות בה"ש וע"כ דהוא בעיולי ובשלמא לשיטת רבינו אף דגם עיולי יומא מקרי אקבע איסור יש לומר דכל שהוא שבות לצורך מצוה או שעת הדחק לא אמרו שיהי' מקרי אקבע איסורא אבל לשיטת התוס' דדוקא אפוקי יומא וכיון שכל היום הי' בחזקת איסור פשיטא דגם איסור דרבנן מקרי אתחזיק ואקבע איסורא ולא שייך לומר דלא גזרו על שבות דהא הוא כבר בחזקת איסור ולא נפקע האיסור וכל היום הי' אסור ולא נפקע איסורם וז"ב מאד.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.