שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ב (ו׳)

ובגוף קושית התוס' בב"ב שם מרב ספרא דשקל לכלהו לפענ"ד נראה דהנה באמת המבטל כיסו של חבירו פטור וא"כ לכאורה ר"ס דשקית לזוזי ועביד עיסקא וא"כ לא גרע ממבטל כיסו של חבירו דפטור ולמה הבעינהו לאחיהו אך נראה דהנה באמת כל שמבטל כיסו של חבירו הוא פטור אבל מכל מקום אינו עושה כדין וא"כ מהראוי לומר שר"ס שהיה ת"ח וצדיק וקיים ודובר אמת בלבבו פשיטא שלא רצה לבטל כיסו של חבירו ולעשות שלא ביושר ומסתמא עשה בשביל אחיו ג"כ ולכך תבעוהו וע"ז דן רבא דבודאי לא שביק גירסי' ועביד בשביל אחיהו וכיון שלא עשה בשביל אחיו שוב לא הוה רק מבטל כיסו של חבירו ופטור ולוקח כל הריוח של כל הזוזים לעצמו ועיין בחו"מ סי' רצ"ב. ומעתה מיושב היטב קושית התוס' דזה דוקא בזוזי דהוה מבטל כיסו של חבירו דבמטלטלי דנגזלין הוה השבח למשביח אבל בשבח נכסים דקרקע אינה נגזלת וא"כ לא שייך מבטל כיסו של חבירו כמ"ש הקצה"ח סי' ש"י בהדיא ע"ש דדבריו מוכרחין וא"כ שוב אין השבח כלו למשביח רק חלקו לבד ודוק היטב כי נכון הוא מאד לפענ"ד. והנה בהא דהקשו בש"ס ע"ז דף מ"ג ולית ליה לר"א הקפר בריבי הא דתנן המציל מן הארי וכו' ופירש"י דנכרי נתייאש ובטלה מדעתו ולכאורה תימא דהא יש לחוש דלמא עכו"ם קטן היה לו ע"ז הלז ונאבדה מידו ולא שייך לא יאוש ולא ביטול דנכרי קטן א"י לבטל כדאמר שם לעיל מיני' דנכרי קטן אינו מבטל והנראה בזה דבאמת רוב עכו"ם לאו קטנים יתמי נינהו וא"כ לא חיישינן שמא מן הקטן נפל. ובזה מיושב קושית התוס' שם ד"ה ולית דהקשו דלמה לא פריך על המשנה דמצא תבנית יד הרי אלו אסורין והא המציל וכו' ולפמ"ש אתי שפיר דהמשנה רצה הש"ס לאוקמא כר"מ כדאמרו בדף מ"א שם ור"מ חייש למיעוטא ושפיר אסור ולכך פריך על ר"א הקפר דס"ל כרבנן דר"מ. והנה לכאורה קשה לפי מה דמבואר בחו"מ סי' שנ"ט דספרים לא שייך יאוש דודאי לישראל קאתי דעכו"ם אין לו תועלת ע"ש ולפ"ז ה"ה להיפך בע"ז אפשר דלא שייך יאוש דהא בודאי הישראל ימכרם לעכו"ם דמה תועלת יש לו.