שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״א (ז׳)

והנה יש להסתפק היאך הדין בקרבן של שותפין ואחד מהם נשתמד אם יכולין להביא הקרבן ולא נפסל משום דיש בו מקצת שהם זבח רשעים תועבה ולכאורה יש לומר דהממון בטל ברוב אבל זה אינו דכיון דממעות השותפות זה הקרבן ואיך שייך בזה דבטל הממון הא סוף סוף יש להם חלק באותו קרבן וכעין שכתב המהרי"ט בראשונות סי' ד' דאין הדיין רשאי ליקח ממעות הציבור מאיש אחד שנדר ממנו הנאה דסוף סוף מגיע לו הנאה מזה ולענין זה לא שייך ביטול וה"ה כאן דעכ"פ הקרבן הוא משל שותפות וא"כ הוה ליה קרבן חסר. ובזה פירשתי מ"ש משה רבינו אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ובמדרש הובא ברש"י יודע אני שיש להם חלק בקרבנות ציבור אל תפן אל מנחתם וקשה הא נתבטל ברוב ולפמ"ש א"ש דסוף סוף יש להם חלק בו ולזה ביקש שלא יפן אל מנחתם שהקב"ה היודע באיזה חלק יש בו מזה שנתנו חלק בו לא יפן אל מנחתם ויתקבל באהבה חלקם של כל ישראל רק אותו חלק שלהם לא יפן להם וא"ת שגם אני נטלתי איזה חלק ממעות תרומת לשכה כמו שנטלו הדיינים שכר ממותר תרומת הלשכה כדאמרו בכתובות ר"פ שני דייני גזרות לזה אמר ולא חמור אחד מהם נשאתי שמשה רבינו לא נהנה כלל מישראל ולא הרע לאחד מהם ודו"ק ועיין בחידושי תורה מ"ש בזה באופן אחר עד"ז ודו"ק. והנה בהא דפריך בנזיר דף כ"ד ע"ב הי' לו מעות סתומים יפלו לנדבה והלא דמי חטאת מעורבים בו והקשו התוס' לפרוך מדמי שלמים שמעורב בו וכאן נקרב כלה כליל ולפמ"ש למעלה אתי שפיר דבאמת יש לומר דבטל ברוב ואף דמדרבנן לא בטל לא גזרו ע"ז במקדש אבל מחטאת שפיר פריך דמי בטלו והא למיתה אזלא וממונא לא בטל והא אין לו כח בהם. ומיהו בלא"ה לא זכיתי להבין קושית התוס' דמה בכך שנקרב כלה כליל הא הוא רשאי לנדב עולה משא"כ בחטאת דלמיתה אזלא והמעות ילכו לים המלח ואיך מקריבין ממנו קרבן אמנם קשה לי על הש"ס דהא כל הענין דילכו לים המלח הוא בשביל דהל"מ דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא והרי שיטת הרמב"ם דהל"מ ספיקו להקל דכך גמירי הלכתא דדוקא ודאי אבל לא ספיקו וכאן הא ספיקא הוא. אך ז"א דכל שלא בטל הרי יש בהן ודאי מעות דמי חטאת דלמיתה אזלא אך בגוף הלכה דכל שבחטאת מתה באשם רועה ולשיטת התוס' היא דבא שם עולה אין להקשות דהא בהל"מ לא מצינו מחלוקת כמ"ש הלמ"מ ועיין שו"ת חות יאיר סי' קצ"ב שהאריך ואין לפני כעת אבל באמת גוף הלמ"מ ל"ש מחלוקת אי הוה הלמ"מ אבל בפרטי הלמ"מ אם הוא כך הלמ"מ או לא זה מצינו כמה פעמים וכאן הוה ספק אי הוה עולה או רועה ובזה ל"ש דבהלמ"מ לא מצינו מחלוקת ודוק והנה בפ"ט מנזירות הביא המלמ"ל בשם הרב מוהר"י אלפנדרי שהקשה בהא דכתב רש"י במעילה דף י"ב דאי אפשר לומר שיקרבו כלם עולות דהא יש בהן דמי שלמים מעורב והו"ל חולין בעזרה וע"ז הקשה מה שייך חולין בעזרה הא אמרו בתמורה דף י"א דכשאמר הוא שלמים וולדה חולין לא שייך חולין בעזרה דאי אפשר להקריב חוץ לעזרה דהא גוף הבהמה היא שלמים ולפ"ז כאן שמעורב שלמים בעולה ומוכרח להקריבה עולה לא שייך חולין בעזרה וע"ז כתב המלמ"ל דהא אמרינן על כל אחת דהוא שלמים כלו וא"כ הוה חולין בעזרה דבכלה לא מצי להנות כמ"ש התוי"ט. ובאמת שלפענ"ד דבריו דחוקים דבאמת התוי"ט מסיק שם דיכול להנות בכלו ע"ש וגם נראה דבאמת הקשה מוהר"י אלפנדרי הובא במלמ"ל פ"ג ממעילה דלבטל המעות של שלמים ברובא וכתב דעכ"פ קרבן אי אפשר להביא דהיתר נהפך לאיסור לחייב קרבן לא אמרינן ע"ש ולפ"ז עכ"פ יהי' מקרי חולין בעזרה זה אי אפשר דבאמת רובא קדשים הוא וניהו דהיתר אינו נהפך לאיסור שיתחייב קרבן אבל עכ"פ אינו מביא חולין לעזרה דאי אפשר לעשות בענין אחר. אך באמת נראה לפענ"ד דל"ד להך דתמורה דשם כל שהולד בתוך הבהמה אי אפשר להקריב הבהמה רק בעזרה אם כן ל"מ חולין בעזרה דהא אי אפשר להפרידה אבל שם דאמרינן דלא נהנין ולא מועלין א"כ שפיר הוה חולין בעזרה דהא אפשר לעשות תקנה מבלי להקריב כלו עולה ושפיר אם מקריבה הוה חולין בעזרה וז"ב ופשוט.