שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״א (י״ב)

והנה החריף מוה' מרדכי העליר ני' אמר בישוב קושית התוס' במעילה דף כ"א שהקשו דאמאי לא יתבטל ברוב היתר ואמר הוא כיון דביטול ברוב לא שכיח רק בזאח"ז ולא בבת אחת כמו טומאת משא וכמ"ש הרא"ש בחולין פג"ה וא"כ כיון דמבואר בב"מ דף מ"ג דההיתר השתמשות בלבד מועיל למעול כמו בהי' מעות מותרין דכל שיש לו היתר השתמשות חייב א"כ כאן דעכ"פ אם נימא דבטל ברוב א"כ שוב יהיה לו הנאה בההיתר ההשתמשות אף שלא נשתמש ושוב מעל אז ולא שייך ביטול דאז כשעדן לא נשתמש היה הדבר בעין ובבת אחת ושוב לא מועיל ביטול וא"כ שוב לא שייך שיתבטל אח"כ והשבתי דזה טעות דאז בשעה שנפל אף אם תאמר דבטל לא מעל ומה בכך דיש לו היתר השתמשות ע"י הביטול מכל מקום הוא לא עשה שום פעולה במה שנפל פרוטה של הקדש בתוך הכיס ולא פגמו ולא נהנה ושאני התם דכל שהפקיד מעות אצל שלחני הרי הוציא מרשות לרשות אף דלא השתמש עדיין השולחני מ"מ הוא הוציאו דהרי הי' יכול להשתמש בו והו"ל נהנה ש"פ בדבר דל"ש פגם אבל כאן לא עשה שום דבר ובודאי לא מעל וז"ב מאד. והנה בהא דכתבתי לעיל בשם הר"י מאורלייניש דבעוף לא גמירי הל"מ דבחטאת מתה וקשה בהא דאמר בבכורות ט"ז ואצטריך קרא ואצטריך הלכתא ואי נימא דהל"מ הי' אף בעוף והרי במה דכתיב מעלה גרה טמא הוא זה ודאי רק בבהמה ולא בעוף רק בבהמה נתנה התורה סימני' דמפרסת פרסה ומעלה גרה וא"כ לכך אצטריך הל"מ דאף בעוף וע"כ דגם הל"מ לא הי' רק בבהמה וצע"ג. ודרך אגב אזכור מה דהראני הרב החריף מוה' חיים צבי הכהן אבד"ק יאניב בהא דאמרו בתמורה ריש ולד חטאת דאם משכפרו הבעלים תמות ופרש"י דאף לרבנן דאמרו דאין חטאת מתה רק לאחר שכפרו בעלים הכא מודו והתוס' השיגו ע"ז ואמר הוא דרש"י אזל לשיטתו דבהא דאמרו בנזיר דף כ"א ע"ב דאף דנימא דבעל מעקר קעקר אפ"ה אם שלה היא תמות משום דהו"ל כחטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא ופירש"י משום דכיון דהפרישה לשם חטאת והשתא לא צריכה כפרה דהיפר לה בעלה ועקר את הנדר מעיקרו והו"ל כחטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא לפי שאין כפרה למתים יעו"ש הרי דלכך למיתה אזלא לפי שאין כפרה למתים ולא צריכ' כפרה א"כ לכך לא יכול רש"י לפרש שקאי על כפרו בעליו דאז ל"צ שוב כפרה שנתכפרו בעליה באחר וא"כ ה"ל חטאת שמתו בעליה ע"כ מוכרח רש"י לפרש דמיירי שנמצא קודם כפרה ואפ"ה לא יקרבו והתוס' לשיטתם שפירשו בנזיר בע"א ולכך פירשו שם דמיירי לאחר כפרה ובאמת שדפח"ח אבל יש לחלק דע"כ לא כתב רש"י בנזיר רק שם דאם יעקר הנדר מעיקרו ולא אצטריך כפרה הו"ל כחטאת שמתו בעליה דאין כפרה למתים אבל כאן הי' להם כפרה באחרת אבל מכל מקום החטאת הלז מתחלה כשהפריש עומדת להתכפר אף שנמצאת לאחר כפרה מכל מקום יש לומר דאינה כחטאת המתה ודוק: