ומעתה זהו אם החשש מחמת איסור שייך לומר דמצד האיסור דמנחת כהן כליל איסור בטל ברוב אבל מצד החשש שמא לא ימסרם לציבור יפה ונוח לי' שלא יקרב על שם הציבור רק על שמו א"כ זהו מצד ממונא וממונא לא בטל וא"כ שוב יש לחוש שמא לא ימסרו לציבור יפה ובזה יש לומר הא דנקט אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן והקשו בתוס' במנחות דף כ"א ע"ב דאמאי נקט כהנים דוקא ולא לוים ולפמ"ש דבלוים לא שייך החשש דלא ימסרו לציבור יפה יפה דהא כיון שלא חפץ הקב"ה שיתנו אף בשותפות א"כ מוסרין יפה לציבור וכאן לא שייך דמעליותא לגבייהו דהא בלוים אין מנחתם כליל רק בכהנים דוקא ודוק היטב. עוד נראה לי דלפמ"ש הנוב"י ביו"ד סי' מ"ה במהד"ב לחדש דאף לדידן דקי"ל דמותר לבטל איסור מן התורה ברוב זהו בלח בלח דגוף האיסור אינו מותר רק הטעם דנפיק ממנו משא"כ ביבש ביבש דכל שמכירו יהי' אסור אף לאחר שנתבטל וא"כ שוב איך נבטלו עכשיו והא כעת אנו מכירין את האיסור ע"ש ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"א וא"כ שוב לענין מטבע שוב אסור לכתחלה לבטל מה"ת דהא ביבש ביבש ל"ש ביטול וא"ל כיון דקונין מזה העומר ושתי הלחם אם כן שוב בטל דזה אינו דעכ"פ העומר בא מאותן המעות שיש חלק לכהנים בו וא"כ לא בטל וא"כ זה דדרשו מקרא לעצמן דהיאך אפשר שהכתוב קאי עלייהו ובזה יש ליישב הרבה קושיות של המלמ"ל שם בפ"ז ממעילה ודוק.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״א (י״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
