שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״א (י׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה במ"ש בשם מוהר"י אלפנדרי שהקשה בהך דאמרו אלא שהכהני' דורשים מקרא זה לעצמן הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הוא היאך נאכלין ואמאי לא נימא דבטיל ברובא. הנה לפענ"ד הי' נראה דבר חדש דהנה המלמ"ל פ"ז משקלים האריך ליישב קושית התוי"ט דאמאי מותרין הכהנים ונשים לשקול הא יש לחוש שמא לא ימסרו לציבור יפה וכתב המלמ"ל דשאני התם דהא חזינן דהתורה לא רצתה שהכהנים יביאו אף בשותפות א"כ למה ניחוש לרשיעי שלא ירצו למסור לציבור יפה יפה והא חזינן דאף בשותפות אין רצון התורה שיקריבו ומכ"ש שיהיה כלו שלהם ע"ש ולפ"ז יש לומר סברא נכונה דכיון דמנחת כהן כליל הוא א"כ הכהנים חושבים דבאמת הקב"ה חפץ שיהי' משלהם רק שכיון שלהם קדוש יותר שכליל היא לכך לא צותה התורה שיתנו לשקלים דא"כ לא יאכל ואם כן לאו משום גריעותא אינם נותנים דמעליותא היא לגבייהו וא"כ זהו שדרשו מקרא לעצמם דלכך אין נותנין וא"כ שוב יש לחוש שמא לא ימסרם לציבור יפה יפה וא"כ שוב אי אפשר לומר שהתורה צותה להכהנים שיקריבו דאם כן היה ראוי שלא יאכל ואף דבטל ברוב אמת שבטל ברוב אבל כל שהם רוצים שיקרב משלהם שוב לא ימסרו לציבור יפה וא"ל דגם בזה אין לחוש דגם זה בטל ברוב וכמו שהארכתי בזה בתשובה אחרת דזה אינו דבאמת יש להבין הא ממונא לא בטל. אך באמת ממונא שאין לו תובעין היא וגם ניהו דממונא לא בטל אבל איסורא דאית ביה בטל ועיין בביצה דף ל"ח.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.