שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״צ (ז׳)

איברא דלפ"ז בפדיון הבן לא הי' מועיל לדידי שוה לי דהרי כל ענין לדידי שוה לי היינו שמוחל לו ומוותר כנגדו ומחשיב זה הדבר בשוויו אף שאינו שוה ולפ"ז בפדיון הבן ניהו דיכול לתנו לו אח"כ בחזרה אבל מכל מקום צריך להיות נתינה חמש סלעים וכל שאינו שוה היאך יארע ששוה הא מכל מקום לא יתן לו חמש סלעים ול"מ מחילתו רק אחר שנתן לו ואף במתנה עמ"ל צריך שיגמור בלבו לשם מתנה כמבואר ביו"ד סי' ש"ה ס"ח וכעין זה כתב הר"ן דבפחות משו"פ לא שייך לדידי שוה לי דא"י לעשות דבר שאינו שוה ממון שיהי' שוה ממון אם כן גם כאן דחמש סלעים בעינן אם כן מה מועיל מה שאומר לדידי שוה לי הא מכל מקום אין כאן חמש סלעים (ועיין תוס' קידושין דף ח' ד"ה אבל) ומכאן ראיה ברורה לשיטת הרמב"ם דצ"ל שהכלי ישוה לאחד עכ"פ חמש סלעים ושפיר יוכל לומר לדידי שוה לי וכמבואר ס"ה שם והב"י והב"ח והט"ז נדחקו בטעמו ולפמ"ש אתי שפיר ודוק. והנה בהא דמקדש בתמרה דחוששין שמא שו"פ במדי כתב הר"ן דהוה קידושי תורה כיון שהיא נתרצת' בהן ושו"פ באיזה מקום ואילו ידעו העדים שדרכה לתת פרוטה באותו דבר הו"ל כאלו אמרה לדידי שוה לי כדאמרו לגבי ה' סלעים של פדיון הבן ולכאורה תמוה דהא בפחות משו"פ לא אמרינן כן וצ"ל דדוקא היכא שאינו שוה בשום מקום פרוטה הוא דלא אמרינן לדידי שו"פ משא"כ כאן דחיישינן שמא שו"פ במקום אחר א"כ הוה כאלו אמרה לדידי שוה לי באותו מקום כאלו הייתי במדי וזה יכולה לומר ודוק היטב. ובגוף הדין לענין כלי אי הוה פחות משו"פ כפרוטה לענין קידושין עיין קדושין ח' דקאמר ל"מ קאמר ל"מ כסף דאי אית בה שו"פ אין אי לא לא אלא אף תבואה וכלים אימא מדמקרבא הנייתה גמרה ומקני נפשה קמ"ל הרי דבפחות משו"פ לא חשיב כסף אף בכלים וחליפין שאני דעכ"פ בכלל נעל הוא שהרי הוא דבר מסוים ודוק ועיין באהע"ז סי' כ"ט ס"ט ובח"מ סקח"י שהקשה למה לא כתב בכלי ג"כ הך דינא אי שו"פ ולפמ"ש יש לומר דהמחבר מלתא פסיקא נקט דבכלי דעת הרשב"א דא"צ שתהי' שו"פ ולכך סתם הדברים וכתב לענין מה שבתוכו דבעי שו"פ לכ"ע ודוק ועיין אבני מלואים סי' ל"א ס"ק ז' שהקשה דלדעת הר"ן דכיון דשו"פ במקום אחר הו"ל כאילו אומרת לדידי שוה לי ואם כן תינח בשו"פ דלא הוה קידושי ודאי בפחות משו"פ דלא שייך לדידי שוה לי כל שאין לו שווי ממון משא"כ בשוה דינר יקשה דא"כ אף בפחות משוה דינר הא ממון הקל לחמור שייך לדידי שוה לי דמה בכך דהוה ספק אם שוה דינר מכל מקום תתקדש ע"ש שהניח בקושיא ולפענ"ד אין מקום לקושיתו דהרי הא דהוה כאומרת לדידי שוה אף שלא אמרה בפירוש כתב הא"מ משום דאשה לא מקניא בפחות משו"פ ומקפדת שלא תתקדש בפחות משו"פ הוה כאלו אומרת בפירוש לדידי שוה לי ולפ"ז זה שייך בפחות משו"פ אבל בשוה דינר דלכל הטעמים שאמרו בדף י"א דאינה מקודשת לב"ש בפחות מדינר א"כ לא שייך לדידי שוה לי דהא לא אמרה בפירוש ובפרט אם הי' ע"י שליח או בלילה וכדומה וא"כ שפיר צריך שיהי' שוה דינר וז"ב ופשוט ודוק היטב ועיין מ"ש על הגליון הב"ש שם דדבריו קצת סותרים למ"ש בעצמו גבי לדידי שוה לי בפדיון הבן ויש לחלק וצ"ע. והנה במ"ש בדף י"ב לאו משום דסבירא דשמואל אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא ולכאורה הא אנן קי"ל כשמואל ולמה לא חששו לדשמואל. ולפענ"ד נראה עפמ"ש התוס' שם כע"א ד"ה רב חסדא דל"מ לשנויי הא בקידושי ודאי דמיירי שקדשה אחיו ועיין מהרש"א שביאר משום דא"א בע"א לכך ל"ח. ואני הוספתי כיון דחשש שמא שו"פ במדי אינו רק דרבנן כל דאי אפשר בענין אחר ולאסרה על כלם לא חשו רבנן ולפ"ז לכך לא חשו אביי ורבא גם כן לדשמואל ועיין ח"מ ס"ק י"א מה דהקשה על הרמ"ה שכתב דהולד כשר ואם כן איך אמרו ולא משום דס"ל כשמואל אלא משום דס"ל כאביי ורבא וקשה הא אף לשמואל הולד כשר וגם הב"ש הקשה כן ולא זכיתי להבין דהא שם מיירי שקדשה אחיו וא"כ עכ"פ הו"ל גרושת אחיו מדרבנן ואין הולד כשר ודוק. ובגוף קושית התוס' אמאי לא משני הא לקידושי ודאי נראה לפענ"ד דהנה בתוס' דף ט' הקשו בד"ה והלכתא דבאבני כוחל' הא באבנים יש לטעות וכתב דאבני כוחלא לא דמי לשאר אבנים טובות וידוע שויו ע"ש ולפ"ז צריך ביאור היאך פריך ואי לא שו"פ לא והאמר שמואל חיישינן ומה קושיא כיון דיש חשש שמא שו"פ במקום אחר א"כ שוב לא ידוע שויו וצ"ל דניהו דחיישינן מדרבנן שמא שו"פ במקום אחר אבל מכל מקום נודע שויו ואין עשוי לטעות בזה דהא באמת אין להקדש אלא מקומו ושעתו ותדע דהרי שמואל גופא דאמר חיישינן שמא שו"פ במדי ע"כ דלא נודע שוי' ואפ"ה חיישינן לקידושין. מיהו יש לומר דבאמת ס"ל לשמואל דלא בעי שומא אבל לר"ח דשמו ליה אי שוה פרוטה וע"כ משום דס"ל הך דצריך שומא ולכך יתיב וקמשער והיינו דבכה"ג סמכא דעתא וא"כ ע"כ לא ס"ל לדשמואל דאם היה ס"ל דשמואל שוב אדרבא לא היתה מקודשת דהא צריך שומא ויש לפקפק בזה. והנה הר"ן כתב דשיטת הרמב"ם דאם שמו אח"כ ושו"פ סגי והב"ש חולק בזה ע"ש ס"ק א' ובאמת לשיטת הר"ן היה מקום ליישב קושית התוס' דבאבנא דכוחלא לא הוה שומתו ידוע דהרי שמו אחר כך. אך נראה דמכל מקום צ"ע דהא כל שכבר קידש אחר בשו"פ ודאי פשיטא דל"מ שומא אח"כ להתקדש אח"כ להראשון ובפרט דהרי באמת צריך לקדשה מחדש והי' צריך ליקח ממנה הקידושין לקדשה מחדש באמירה רק דהוה כשדך וכמ"ש הב"ש סי' ל"א ס"ק א' בשם הרשב"א ולפ"ז כל שקדשה אחר שוב אפסקי' בודאי ואם כן צריך לקדשה מחדש וכבר חלו קידושי שני ואם כן שפיר הקשו התוס' והוצרכו לחדש דאבני כוחלא ל"ד לאבנים טובות ודוק: