שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״צ (ו׳)

ובזה מיושב היטב מה שהקשה הנוב"י חלק או"ח סי' כ' במ"ש שם דנ"מ לחמץ שעבר עליו הפסח דאי אמרת מקבלי מתנה נינהו מתנה אמר רחמנא דניתב להו והא לא יהיב להו והקשה הא לפי מה שחידש שם החמץ מותר להו ואמאי חשיב עפרא ולפמ"ש אתי שפיר כיון דמתנה קריא רחמנא וצריך למיתב להו והוא לא יהיב מידי אף שהם מקבלים הם מקבלים מהפקר והרי מחילה ל"מ בכפרה מכ"ש אם נותן דבר שאינו שוה לו כלום וז"ב מאד. ובזה מיושב היטב קושית המלמ"ל פ"ג מגזילה לשיטת הרא"ש דבנשבע א"י לומר הרי שלך לפניך דהשבה מעליא בעינן ואם כן גם אם יורשים הם היאך יכול לומר הש"ל הא בגזל הגר ולכהנים ע"כ בנשבע מיירי ואיך יכול לומר הש"ל ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דאם יורשים הם אם כן לא אכפת לן מצדו ורק מצדם דהם יורשים והם יורשים ממון מעליא דלדידהו החמץ מותר וז"ב מאד ודוק. ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו היאך אמר רבא דאם אין בו שו"פ לכ"א יוצא ע"כ דמקבלי מתנות הוו דאילו יורשין אמאי לא יצאו ולפמ"ש אתי שפיר דשם שפיר לא יצא אף ביורשין דבעינן השבה מעליא לכל אחד מהיורשים והרי אינו מגיע לכל אחד בפרוטה וכמ"ש בקדמונים בשיטה שם וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה המלמ"ל פ"ג מגזילה דברי הרמב"ם אהדדי דבפ"ח כתב דאלו הי' קיים אומר לו הרי שלך לפניך והרי בפ"ג כתב דבנשבע אין אומר הש"ל ולפמ"ש אתי שפיר דלהגר עצמו הי' יכול להחזיר ואומר לו הש"ל דלדידיה שוה לי' כמ"ש הנוב"י וגם דהוא משיב כאשר גזל משא"כ בכהנים דבעינן דניתיב לי' מתנה ומצדו לא הוה שוה כלום וז"ב ודוק: