לפענ"ד אין מזה ראיה דשאני התם דאם נימא דרצה לקדש בו ובמה שבתוכו וא"כ הו"ל כמקדש במלוה ופרוטה למ"ד דעתו אמלוה וה"נ אף דיכול להתקדש בכלי לבד כל שרצה לקדש בו ובמה שבתוכו צ"ל בו ובמה שבתוכו ואין ראיה מזה. אך בגוף הדין תמהני דהדבר מבואר בריש קידושין בהא דאמרו אשה בפחות משו"פ לא מקדשה נפשה וחליפין אתנהו בפחות משו"פ ופירש הר"ן דסלקא דעתי' כיון דחליפין איתא בכלי וכלי מהני אף בפחות משו"פ דאמרינן לגבי שבועה יצאו מחטין לכ"ש וע"ז משני דאשה בפחות משו"פ לא מקניא אף בכלי ע"ש הרי מבואר דל"מ ומצאתי בקצה"ח סימן פ"ח שהביא ספיקו של הרשב"א (דמ"ש פרק כל הנשבעין הוא ט"ס שהוא בפרק ששי גבי שתי כסף) והביא ראיה מהש"ס הלז ותמהני שלא הזכיר שכבר קדמו הר"ן בזה ע"ש. וראיתי בספר נתיבות המשפט לשארי הגאון שכתב על דברת קצות החושן הנ"ל דאין זה ראיה דהרי בק"ס מועיל אף תפס מקצת הכלי דכמאן דפסק דמי והרי לענין הודאה וקידושין ודאי ל"מ מקצת הכלי וע"כ דל"ד לחליפין דבקידושין והודאה בעינן כלי חשוב דוקא ע"ש ובמחכת"ה לא נזכר מדברי הר"ן הנ"ל שכתב בהדיא דס"ד דחליפין מתורת כסף קונה ואף דאתנייהו בפחות מש"פ אפ"ה כיון דכלי הוא ודבר המסויים דבר חשוב הוא אעפ"י שאינו שו"פ ומתורת כסף הוא וע"ז חידש הש"ס כיון דאנן סהדי דאשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה אף שהוא כלי שלם ע"כ דחליפין אינו בכלל כי יקח דא"כ הי' מועיל אף בפחות משו"פ וזה אי אפשר ע"ש הרי בהדיא דראיה ברורה משם דאינו מועיל אף בכלי כל שאינו שו"פ דאל"כ אכתי משכחת לה בתורת חליפין ובכלי חשוב ותפוס כל הכלי וז"ב. ומהתימה אף למה שלא זכרו דברי הר"ן היה להם להרגיש דכן מבואר ברש"י שם שכתב בד"ה לא מקניא נפשה דגנאי היא לה לכך בטיל לה לתורת חליפין בקידושין ואפילו בכלי שיש בו שו"פ אי יהיב לה בלשון חליפין עד דיהיב לה בתורת לשון קנין ולדברי הרשב"א למה נקט רש"י כלי שיש בו שו"פ הא בכלי יכול לקנות אף באין בו שו"פ אם מתורת חליפין ואם מתורת כסף כיון דבכלי סגי לענין הודאה אף בפחות משו"פ וע"כ דגם בכלי בעינן שו"פ וגם התוס' מסכימים לזה רק שנחלקו על פירש"י שפירש משום גנאי רק דבפחות משו"פ לא מקרי כסף והמקשה ס"ד דהוא מתורת כסף ע"ש:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״צ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
