שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ט (ג׳)

הנה מדברי הטוש"ע סי' ע"א לא משמע כן וגם בכל הפוסקים לא נמצא כן ואף או"ה שהחמיר בראש לא בשביל חללות שבו רק שיש הפסק גדול וע"כ לדינא דבריו לתנייהו ודו"ק כנלפענ"ד. והנה לפענ"ד היה נראה טעם הסברא דבחתיכה עבה צריך לחתכה לשנים עפמ"ש הר"ן בהא דשיעור מליחה מיל הא חזינן דאף לאחר שיעור מיל יוצא מוהל דם ומאדים יותר וכתב דהמלח א"י להפליט רק מה שבשטח העליון שע"פ הבשר והסמוך לו לא מה שבתוך הבשר מה שבלוע בחתיכה וזה מותר מטעם דם אברים שלא פירש ע"ש ולפ"ז עכ"פ יש להחמיר דאולי ע"י המלח נתעורר הבלוע ג"כ לצאת ואין לו כח להוציא הדם והוה דם אברים שפירש ממקום למקום ולכך הצריכו לחתוך ולמלוח וצ"ל סברת הפוסקים דא"צ לחתוך ולמלוח הוא משום דכל שאין לו כח להוציא גם אין לו כח לבא שם ושיתעורר הדם לפרוש משום דתש כח המלח במה שהי' בשטח הבשר בסמוך לו שהוציא הדם הותש כח המלח ואין לו כח עוד להתעורר הדם שבחתיכה. וגדולה מזו מצינו בסי' ע"ה דאם נמלח מצד פנימי של החלחולת ל"מ לצד החיצון משום דאין מועיל מליחה מצד שאינו מוחזק בדם לצד המוחזק בדם אלמא שאין כח המלח גדול כ"כ להתעורר בצד השני אף שלא תש כחו כ"כ שאינו מוחזק בדם ומכ"ש בזה שכבר תש כחה ועיין ט"ז סי' ס"ט ס"ק ט"ו ובנקה"כ שם. ובזה יש לומר הא דכתב בלוית חן פרשת אחרי בבשר שנמלח ופלט דמו ובאמציעיתו נמצא מלא קרח שכתב שאין לו תקנה שיחזור וימלחנו שנית דהרי זה הצד שכבר נמלח ופלט דמו אינו מועיל שיוציא הדם הפנימי שלא נמלח כלל. ובאמת לפמ"ש הנקה"כ יש לדחות אבל לפענ"ד נראה דיש לו תקנה שיחתוך הבשר שכבר נמלח ומה שנשאר בקרח אחר ההפשר ימלחנו שנית דהרי אחר שנמלח כדינו א"צ לחזור ולמלוח אף אחר שנחתך וא"כ אותו שכבר נמלח יחתוך ואותו שמלא קרח ימלחנו שנית אחר ההדחה כדינו ועיין שו"ת הר הכרמל מ"ש בזה ולפמ"ש יצאנו גם ידי חששא שלו ע"ש כי אינו לפני כעת וצ"ע לדינא. ודרך אגב אזכיר מה שראיתי ברשב"א בחידושיו לחולין דף צ"ג גבי חוטי יד אסורין שלאחר כל אריכות דבריו כתב וז"ל ויש לדקדק אם צריך לבדוק אם יצא כל הדם מן החוטין אע"פ שנצלה היטב דכיון שהוחזק הו"ל כבהמה בחייה דאמרינן לעיל שהיא בחזקת איסור עד שיוודע לך במה נשחטה וכן נמי החוטין שהוחזקו באיסור וי"ל דכיון שנצלה הבשר עד שאפשר לצאת דם החוטין באותה צלי באומד יפה תו לא צריך אלא חזקה על הדם שיצא בשיעור צליה שאם אין אתה אומר כן בשר במליחה איך מותר בקדירה דלמא עדיין לא יפלט דמו ופירש הוא לתוך הקדירה אלא שנסמוך על שיעור מליחה שמוציא את הדם ה"נ חזקה על שיעור צלייה שמוציא דם החוטין עכ"ל והוא תמיה לפענ"ד. והנה בגוף הקושיא דהוא בחזקת איסור לכאורה הא קודם שנצלה הו"ל דם אברים שלא פירש ולא הי' בחזקת איסור וצ"ל דלשיטתו אזל שכתב שם שהדם שבחוטין שהוא כנוס ל"ש דם שלא פירש וכן השתמש שם בכל הסוגיא בסברא זו אבל לא ברירא בעיני'. אמנם מ"ש ראיה מבשר במליחה בזה תמוה דשם לא אתחזיק איסור קודם שנמלח דהא הו"ל דם אברים שלא פירש ורק ע"י המליחה פירש שוב אמרינן ממנ"פ שפעל המליחה להוציא ומה שנשאר לא פירש כלל ובר"ן באלפסי פכ"ה גבי דגים ועופות מבואר בהדיא שאין המלח מוציא רק מה שע"פ שטח הבשר ולא יותר והנותר אינו פורש כלל ושרי ובכו"פ השתמש בדברי הר"ן בהלכות מליחה כ"פ ולא הזכיר דברי הרשב"א אלו וצע"ג. ודרך אגב אבאר מה שנשאלתי בשנת תרי"ז בעת שהעתקתי אהלי מחוץ לעיר בי"ז שבט בעת שנתקבלתי לאב"ד פה לבוב והי' מתאספים לאהלי הרבה אנשים ונשאלתי ששני רגלים כשרים מלגו בתוך כ"ר רותח עומד על האש ואח"כ לקחו רגל שלא הי' כשר עוד ומלגו אותו ג"כ בכ"ר הלז והנה הסירו תיכף הרגל מן הכ"ר והוריתי דאותו הרגל טריפה שנתבשל בלי מליחה אבל השאר אינו אוסר ואבאר הטעם דהנה כ"ר כאן עדיף מכ"ש דדם שבשלו אינו רק מדרבנן וא"כ כל שיש ספק אם יש ששים נגד הרגל כשר וגם אמרתי דכל שלא נשתהה במים הרותחין אינו מקרי יד סולדת בו דבעי שתהי' יד סולדת בגוף החתיכה כמ"ש המנחת יעקב כלל ב' ס"ק ה' דבר חדש ובפרמ"ג סי' ס"ט ס"ק מ"ד בשפ"ד הביאו ע"ש שחלק עליו אבל לא הביא ראיה וא"כ עכ"פ בספק יש לסמוך ע"ז ובאמת בנ"ד לפענ"ד יש להקל יותר דהרי קי"ל ביורה רותחת דמבלע בלע מפלט לא פלט א"כ ניהו שאין אנו בקיאין בין רותח לגמרי ובין שנח מרתיחתו ועיין בסי' צ"ב ועיין במשבצות שם ס"ק ב' אבל עכ"פ מידי ספק לא יצא ושוב הו"ל דם שבשלו דרבנן וא"כ ממנ"פ אם לא נח מרתיחתו שוב לא פלט ואם נח מרתיחתו שוב נתבשל בתוכו ואינו רק ספק דרבנן דלא ידענו כמה נפיק מיניה והרי רק מעט יצא ממנו שהרי לא נשתהה ופשיטא דיש להתיר השאר דאף דחתיכה נעשה נבלה הא אינו רק דרבנן ואף דגם בדרבנן אמרינן חתיכה כ"כ ועיין ש"ך סי' כ"ב מ"מ בכה"ג יש להקל דהו"ל ספק דרבנן ודו"ק: