שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ח (ט׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה יש ליישב היטב מה דהקשה היש"ש בהא דח"נ דקנסא דפטור אף דמועיל תפיסה ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דחייב בזה ומועיל תפיסה הוא משום דעכ"פ חסרו ממון ולענין זה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכבר כתב הרמב"ם דכל שהעדים לבד לא היו מועילים זולת בצירוף הבע"ד לא שייך חיוב קרבן שבועה ע"ש בפ"ח משבועות וא"כ ממילא כאן דהעדים לבד לא הועילו שאילו הי' מודה הי' מפטר ורק דכאן שהודה מועיל הודאת בע"ד ובזה לא שייך חיוב קרבן שבועה ודו"ק. ובזה ממילא מיושב הא דלא משני בסוגיא דשור שהיה רודף גם ברישא דראוי ליטול ואין לו והיינו דתפיסה מועיל ולפמ"ש אתי שפיר דברישא דהמזיק אומר להיפך דהמועד הזיק ולא התם א"כ הוה הודאת בע"ד להיפך וכל תרתי הודאות דסתרי פטור ואוקי ממונא בחזקת מרא וכמ"ש הרשב"א בגיטין דף מ' לענין נתתי שדה לפלוני והוא אומר לא קבלתי דהוה תרתי הודאות דסתרו משא"כ בסיפא דעכ"פ שניהם הזיקו ובכה"ג לא מקרי תרתי הודאות דסתרי דיכול להיות שטעה בראיה ועכ"פ שניהם הזיקו וז"ב מאד ועיין קצה"ח סי' פ"ח ודו"ק. וע"ד הפלפול אמרתי בזה עפמ"ש הראב"ד והובא בחידושי הר"ן בסנהדרין בהא דקאמר שם בדף יו"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל ממונו לא אמרינן וביאר הראב"ד שם דהכלל הוא דלענין עצמו לא הוה בגדר עדות כלל ואין עליו שום עד פסול כלל ורק כשמעיד על קרובו שייך לומר עדות שבטלה מקצתו משא"כ כשמעיד על עצמו ולכך לא אמרינן לגבי עצמו עדות שבטלה מקצתה ופלגינן דיבורו דלעצמו אינו עד כלל ולכך גם כשמעיד על נכסיו אמרינן ג"כ פלגינן דיבורא דממונו הוא ג"כ מקרי לעצמו אבל שם שמעיד על שורו שצריך לדונו בכ"ג והוא ענין חשוב לעצמו יותר מהפסד ממונו שהרי צריך כ"ג לא מקרי לעצמו והו"ל כמעיד על קרובו ע"ש כי דבריו הקדושים הם מלאים זיו ומפיקים נוגה והאחרונים לא ראו דבריו וע"כ תמהו על הראב"ד שהובא ברא"ש פ"ק דמכות תחלתם ולא סופם ע"ש ודו"ק. ולפ"ז אומר אני דגם מודה בקנס דחזינן דבממון אדם יכול לחייב עצמו והודאת בע"ד כמאה עדים דמי ובקנס בעינן אשר ירשיעון אלקים והעדת עדים וחיוב ב"ד ע"כ שאינו מקרי לעצמו ושוב לא שייך לומר אשר ירשיעון אלקים ולא מרשיע את עצמו הא זה לא מקרי לעצמו והו"ל כמעיד לקרוב וצ"ל דהא זה תלוי במה שמודה בקנס פטור ואם הי' חייב שוב הי' כשאר ממונו והי' מקרי מרשיע עצמו וז"פ. ולפ"ז שפיר כתב הראב"ד דזה בכל קנס אבל בקנס דפלגא נזקא הוא קרנא עכ"פ זיל שלים אמרינן לי' דכל שלא נוכל לכופו שוב לא מקרי מרשיע עצמו דהא לא נוכל לכופו ע"י הרשעת עצמו ושוב לא מקרי מרשיע עצמו רק ממונו שהזיק וגם כיון דכל הקנסות הוא שהוא בעצמו מזיק מקרי מרשיע עצמו אבל כאן ששורו הזיק וכל שצריך ב"ד לחייבו שוב לא מרשיע עצמו רק להשור ובפרט בתם דשותפי נינהו ואנו דנין על השור בעצמו זה לא נקרא מרשיע עצמו ושפיר אמרינן ליה זיל שלים ויש להאריך בזה רק משום שהוא דבר חדש אמרתי לקצר ודו"ק:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.