שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ח (ח׳)

ובזה מיושב היטב קושית הש"ש הנ"ל מהא דאמרו בשבועות דף ל"ג והא חצי נזקא והרי עכ"פ מועיל תפיסה ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא כתב הראב"ד דאומרים לו זיל שלים היינו כשהוא מודה בקנס שפיר אמרינן דלא מפטר משום מודה בקנס דעכ"פ לצאת ידי שמים חייב וממילא דמועיל תפיסה וכמו כן בזמן הזה דאין דנין דיני קנסות שפיר אמרינן דכל שתפס ויש עדים שחייב רק שאין דנין דיני קנסות שפיר מועיל תפיסה דיכול לומר אני תופס בשביל החיוב לצאת ידי שמים אבל שם בשבועות דהוא כופר וזה משביע עדים שיבואו ויעידו ואמרינן דאינו גורם לממון שאם יודה יפטר מה תאמר שמכל מקום מועיל תפיסה דזה אינו דבאמת כל מה דמועיל תפיסה הוא משום שחייב לצאת ידי שמים וכל שזה כופר כעת אף לצי"ש פטור מה תאמר דמ"מ אם יודה שוב הי' מועיל תפיסה דחייב לצי"ש דז"א דעכ"פ כעת אין כאן כפירת ממון דבאמת אם יודה אינו חייב רק לצי"ש ועל ממון שאינו חייב בד"א אינו חייב אם כובש עדותו דבעינן כפירת ממון שחייב בד"א ועיין ב"ק דף נ"ו דמבואר כן בהדיא ע"ש היטב. ובזה ישבתי לנכון מה שהקשו האחרונים בהא דפריך הש"ס בב"ק דף מ"א עפ"י בעלים מודה בקנס הוא ומשני קסבר כופרא כפרה ומה קושיא הא לשיטת הראב"ד דפלגא נזקא מועיל תפיסה אף שהודה אח"כ לישני בשתפס ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דמועיל תפיסה הוא משום שחייב לצי"ש דהרי חסרו ממון ומועיל תפיסה ולפ"ז אומר אני דבר נכון עפ"י מה דחידש הראב"ד והובא בשיטה מקובצת ב"ק והבאתי לעיל דאף דאין דמים למתים מכל מקום שפיר נתחייב לשלם להיורשים דמים משעה שהזיקו ע"ש ולפ"ז גם למ"ד כופרא ממונא וס"ל דמי פדיונו של ניזק יש לומר ג"כ דעכ"פ דמי נזקו נתחייב בעת שהזיקו ולפ"ז שפיר אמרו שם מודה בקנס הוא דלפי הס"ד שם דכופרא ממונא הוא שוב יקשה היאך יתחייב הא מודה בקנס וא"ל דתפיסה מועיל דזה אינו דכאן לא שייך שחייב לצי"ש דכל הטעם דחייב בשביל ממון שחסרו וכאן לא חסרו כלל דבאמת אין דמים למתים ורק שנתחייב בשעה שהזיקו וכיון דאם לא תפס הי' מודה ומפטר שוב לא נתחייב בעת שהזיק ושוב אח"כ לא חסרו כלל ולא חייב לצי"ש כל דלא חסרו וכאן לא חסרו דאין דמים למתים ודו"ק היטב כי חריף הוא. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דמשני סוף המניח כשתפס וכתבו התוס' דהא דלא משני ברישא כשהי' תפוס וכתבו כיון דשם לא היה תביעה רק על אחד מהם והדבר יפלא דמ"ש סוף סוף תפס ועיין ברא"ש שם ולפמ"ש אתי שפיר דשם לא מועיל תפיסה דכל הטעם דמועיל תפיסה אף דהוא מודה בקנס הוא משום דחייב לצי"ש ולפ"ז ברישא דהניזק טוען שהמועד הזיק ולא התם א"כ איך שייך לומר דחייב לצי"ש כל שזה מודה בברי שהתם לא הזיקו ועיין בחו"מ סי' ע"ה סי"ז סי"ח ותמצא דבכה"ג לא שייך לצי"ש דהא הוא טוען ברי שלא הזיקו התם ולא חסרו ממון אבל בסיפא דהתביעה על שניהם שפיר חייב עכ"פ לצי"ש ודו"ק היטב ובחידושי אמרתי בכוונת הראב"ד הנ"ל דהנה הא דפטור במודה בקנס הוא משום דאשר ירשיעון אלקים כתיב פרט למרשיע את עצמו והטעם נראה לי דאף דבממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי מ"מ דוקא ממון יכול אדם לחייב עצמו אף שאינו חייב אבל קנס דבעינן שיהיה תורת קנס שלא יעשה פעם שנית וזה כשנותן שלא ברצונו אבל כל שמודה בקנס א"כ ניהו דיכול לחייב עצמו אבל עכ"פ מדעתא דנפשי' קעביד וזה לא מקרי קנס שלא קנסוהו כלל וכל שלא קנסוהו שוב פטור ולפ"ז זהו בשאר הקנסות אבל פלגא נזקא דקרנא הוא וחסרו ממון א"כ ניהו דפטור משום קנס אבל עכ"פ זיל שלים אמרינן לי' דסוף סוף חסרו ממון ולענין הממון אדם נאמן על עצמו וניהו דלא נוכל לכפותו דסוף סוף קנס הוא דקנסו רחמנא וכל שמודה בקנס פטור מ"מ זיל שלים אמרינן לי' דעכ"פ חסרו לי' ממון ולענין זה מועיל הודאתו יותר ממאה עדים וז"ב מאד: