שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ז (ט׳)

ומ"ש הקצה"ח דא"כ גם למ"ד דס"ל דעובר ירך אמו מכל מקום הא גוף הולד אי אפשר למשוך א"כ תהני קנין מעות לבד כיון דאין מה למשוך. לפענ"ד נראה דסברת א"ז דבשלמא כשעובר לאו ירך אמו הוה כפרה וכלים דהם ענינים נפרדים ואין מה למשוך בהולד דזה רוצה להקנות וא"צ למשוך ומועיל מעות אבל למ"ד עובר ירך אמו והוה כחלק מחלקי האם א"כ כל שיכול למשוך האם הו"ל כמאן דיכול למשוך הולד דהרי כל שמושך האם הרי מושך הולד למ"ד עובר ירך אמו ולכך דוקא למ"ד עובר לאו ירך אמו א"כ הם ענינים נפרדים וא"י למשוך הולד ול"מ משיכת האם כל שאינו יכול למשוך אותו הדבר בעצמו וז"ב ונכון ודברי התה"ד צ"ע עוד יש לתמוה על מ"ש התה"ד דהוא ס"ל לכשתלד קני דכל הטעם שמועיל לכשתלד הוא משום דהקנין אינו חל רק לכשיהיה בעולם וכיון שכן שוב יקשה הא בעת שתלד שוב איכא מה למשך ושוב אינו מועיל קנין מעות דכל הטעם דמועיל מעות אף דיכול למשוך האם מכל מקום הא לא יכול למשוך הולד עצמו וא"כ כשכוונתו לכשתלד שוב יוכל למשוך הולד איך יועיל מעות והנראה בזה דבאמת המהר"א כ"ץ כתב דכל שהיא סמוך ללידה מועיל גם כן דהוה כמאן דמנח בדיקולא ונגמר הולד וכבר כתבתי לעיל מה שהקשה המהרי"ו דא"כ מה פריך הש"ס מהא דאם תלד אשתי זכר לישני דמיירי בסמוך ללידה.