שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ז (י״ב)

והנה בגוף הספק לענין בכור היה נראה לי דבר חדש דהרי אמרו בבכורות דף י"ח ע"ב דלא נחלקו אלא בחצר בעל הבית ורועה כהן דר"ט סבר דאקנויי אקני לי' מקום בחצירו וניחא ליה דלתעביד מצוה בממוניה והו"ל כשנים שהפקידו אצל רועה ומניח רועה ביניהם ומסתלק ור"ע ס"ל כיון דאית ליה פסידא לא מקני לי' מדעם וכתבו התוס' בד"ה אקנויי קא מקני לי' ואפילו בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשיה ע"ש והיינו מטעם דמשום המצוה אנן סהדי דגמר ומקני אף בלי שום קנין ועיין במהרי"ט אלגזי על הלכות בכורות להרמב"ן שם דבשביל המצוה קגמר ומקנה והביא ראיה מהא דאמרו בהאי הנאה דמהמני לי גמר ומשעבד נפשיה ואפילו בלי קנין ואני מוסיף דהרי אמרו בריש המפקיד דנעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני ושם הוה אפילו בלי קנין ומטעם דניחא לי' וא"כ לפ"ז בבכור ובחמץ דאנן סהדי דניחא לי' שיפטור מבכורה וגם לא יעבור בב"י א"כ מקני לי' אף בלי קנין וא"כ גם גוי קונה אף בלי קנין דאנן סהדי דגמר ומקנה לי' והו"ל כאילו הקנה לו מקום בחצירו. והנה לענין בכורה אפשר לומר דכיון שמפקיעו מקדושת בכורה לא שייך כ"כ דגמר ומקני כדי להפקיע האיסור והרי לר"ע כל דאיכא פסידא לא גמר ומקני מכ"ש בזה דמפקיע מקדושת בכורה והמצוה היה שיהיה בכור ואף דמותר להטיל מום בבכור קודם שיולד מכל מקום אין זה רק רשות ולא עושה מצוה בזה אבל בחמץ דמקיים המצוה דתשביתו ואינו עובר בב"י למה לא יועיל ועט"ז או"ח סי' תל"ה ס"ק ה' שכתב דלכך יכול לעשות שליח לבטל דדמי למ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין דאם קדש אשה בגזל שלה דמקודשת משום שמסתמא רוצה האשה שיהיה המעות שלה מתנה ביד הגזלן כדי שיהי' הקידושין תופסין ה"ה כאן מסתמא רוצה להפקיע עצמו מאיסור חמץ ע"כ הי' דעתו שיקנה השליח במתנה כדי שיוכל לבטל ובחורף שנת תרי"ב אור ליום ה' שמות כשלמדתי עם תלמידי ה"פ הקשה אחד מהתלמידים דמה זה דמיון דשם הגזלן קנה החפץ בחצרו במשיכה ובתורת חצר וכדומה אבל כאן היאך קנה השליח החמץ ומצאתי במק"ח שתמה בזה על הט"ז ועיין פרי מגדים ורציתי לומר כמו דאמרינן בבנו גמר ומקני אף לנולדים ה"ה כאן דגמר ומקני אבל זה אינו דשם בשכ"מ שאני דדבריו ככתובין וכמסורין ואף בבריא ע"כ צ"ל בנו שאני ותדע דאל"כ יועיל בגמר ומקני אף בדבר שלבל"ע וזה אינו דהרי גבי כפל אף דניחא לי' וגמר ומקני צריך להקנות לו מעכשיו דאל"כ הוה דבר שלבל"ע כמבואר ריש המפקיד וע"כ דבנו שאני וע"כ אמרתי דהט"ז כוון לסברת התוס' בבכורות הנ"ל דמחמת מצוה גמר ומקני אף בלי קנין ועיין באבני מלואים סי' למ"ד ס"ק ג' שהשתמש ג"כ בסברא זו לענין קידושין ועכ"פ קשה בחמץ מהראוי שיהיה מועיל אף בלי קנין ומכ"ש בכסף או משיכה ואף דיש לומר דשאני כאן דגלי דעתי' דבקנין רצה להקנות וזה הקנין ל"מ דמלבד דיש שני דיעות בזה ועיין בטוש"ע חו"מ סי' רס"ח אף גם דא"כ לא יצטרך לשום קנין דהא קנין חצר מועיל בעכו"ם והוה כאילו הקנה לו חצירו דאף דחצר ג"כ לא מועיל נימא דהוה כהקנה לו אג"ק דמועיל ועיין ביו"ד סי' ש"כ ובאו"ח סי' תמ"ח וכל קנין המועיל נימא דהוה כאילו הקנה לו באופן זה מצד דניחא לי' לקיומי מצוה דתשביתו ולא יעבור על ב"י וזה לא מצינו. ולפענ"ד נראה עיקר דבאמת זה נגד הסברא שיהי' מועיל לגמר ומקני לבד אף בלי קנין ולפענ"ד זה לא אמרו רק ברועה דיש לו שייכות בחצר מחמת שמרעה בהמותיו וכמו כן גבי שומר שיש לו שייכות באותו חצר שייך לומר דגמר ומקנה ליה דניחא ליה אבל שיהיה מועיל בלי קנין לאיש זר אשר אין לו התיחסות ושייכות באותו ענין רק כעת עד"מ שעושה שליח לבטל והשליח אין לו שום שייכות באותו בית היכא יועיל ההקנאה ושאני גזלן דכבר גזל הדבר והתורה אוקמא ברשותו לענין אחריות שפיר מועיל ההקנאה כיון דכבר הוא ברשותו אבל כאן ל"מ. ואולי מיירי הט"ז כשזה השליח הוא אחד מב"ב שיש לו שייכות באותו בית וחצר וכדומה. ובזה מיושב מה שתמה אחד מתלמידיי בהך מעשה דר"ג שבא בספינה ואמר עישור זה וכו' נתון לעקיבא וכו' והשכיר להם המקום ובב"מ דף י"א פלפלו בש"ס במה היתה ההקנאה ולמה לא יועיל בלי שום ההקנאה כיון דניחא לי' לעשות מצוה ולפמ"ש אתי שפיר דשם אין להם שום התיחסות בביתו של ר"ג ולכך הוצרך ר"ג להשכיר להם מקום כנלפענ"ד ברור: