שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ו (ז׳)

ולפמ"ש אתי שפיר כיון דהטעם הוא דטועה בדבר משנה חוזר היינו משום שלא יבא מכשול שיגררו אחר פסק דינו ברבות הימים ולא ידעו שטעה וא"כ אי אפשר למחשבו כמעשה דהרי אי הוה קמן הוה א"ל דלאו דינא ומחויב להחזיר הוראתו ולפרסם ברבים שטעה ונמצא דמחויב לעבור ולהרס דיבורו אף שלא נתגלה ונעשה מעשה על פיו א"א למחשב הך מעשה כמי שנעשה על ידו דהרי אף אם היה חפץ לשלם מביתו אי אפשר להחזיק הוראתו וא"כ נעקר דבורו למפרע דהרי צריך לעקרו כדי שלא יטעו הבאים אחריהם ושאני מראה דינר או טעה בשיקול הדעת דאם ירצה לשלם מביתו יכול להחזיק הוראתו וא"כ שוב לא נעקר דיבורו וחשוב מעשה אבל אם צריך לעקור הוראתו שוב אי אפשר להחזיק הוראתו וז"ב כשמש. ובזה מיושב קושית הרב בעל חמר חורין עתיק מהכנה"ג בסנהדרין שם שהקשה על מ"ש התוס' ל"ה כאן להוכיח דכל הסוגיא מיירי בשיקול הדעת דאי בד"מ הא ר"נ ור"מ גופייהו מודו דטעה בדבר משנה חוזר והקשה דלמה להו להתוס' להרחיק ראייתם ת"ל דהם ס"ל דכשיש גדול ממנו בחכמה ומנין חוזר והרי המשנה בודאי גדול ממנו ע"ש שכתב דעל המשנה יכולין האמוראים לחלוק והוא דחוק. והרב החריף מ' מאיר בראם ני' הקשה דא"כ בהך דר"ט דודאי א"א לחלוק על המוחש דחזינן דקיימא וא"כ גם לר"י יקשה ולפמ"ש יש לומר דאם נימא דגם בטעה בדבר משנה אינו חוזר ולא חיישינן שיטעו הדורות הבאים משום דכיון דמשנה מפורשת היא לא יטעו א"כ יש לומר דדוקא בגדול ממנו מחזירין משום דבשיקול הדעת יטעו לפסוק כוותיה ולומר דסוגיין דעלמא כמו זה שפסק הדיין הטועה ולכך גדול ממנו מחזיר אותו כדי שלא יגררו אחריו אבל דבר משנה ל"ש שהמשנה מקרי גדול ממנו דאדרבא בשביל שהיא משנה מפורשת לא יטעו אחריו ולעולם דבד"מ באמת אינו חוזר ולכך הוצרכו לדייק מהך דס"ל לר"מ ולר"נ בעצמם דטעה בדבר משנה חוזר ודוק היטב כי הוא ענין נכבד: