שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה (ט׳)

ובזה מיושב מה ששאל מעלתו בהא דמבואר דלא ירחץ אדם בי"ט רק פני' ורגלי' בלבד והקשה כיון דשרי לרבות בשיעור וא"כ כיון דלרחוץ פניו ורגליו שרי שוב מה שהוא יותר זה אינו רק ריבוי בשיעור ולפמ"ש יש לומר דהא גם מה שמרחיץ פני' ורגליו אינו רק בשביל מתוך וכמ"ש הר"ן הובא בב"י סי' תקי"א וא"כ אסור לרבות והט"ז סי' תק"א ס"ק ב' שכתב דהר"ן בעצמה מחשיבה אוכל נפש וחולק על המהרי"א ולפמ"ש דברי המהרי"א מוכרחים דא"כ יקשה למה לא שרי לרבות להר"ן וגם מכאן מוכח דהרי הר"ן כתב דגיבוב דמי לבקיעת עצים ולהבערה ולפמ"ש הט"ז הי' שרי לרבות כיון דהבערה לדידיה חשוב כאוכל נפש בעצמו וע"כ כמהרי"א ס"ל להר"ן ולישב קושית המהרי"א שמובא בב"י ובט"ז סי' תק"א נראה לפענ"ד דהכי כוונת הר"ן דלפמ"ש כל דלא ידע מאתמול שרי אף במכשירין שאפשר לעשות מאתמול ולפ"ז שפיר כתב הר"ן דלכך מותר לבקע עצים שכיון שלעשות מדורה שרי אף שאפשר מאתמול והיינו משום מתוך דשרי לצורך וא"כ שוב מותר אף לבשל דבאמת מיירי שלא ידע מאתמול שיצטרך לבקע וא"ל דשוב אסור משום מוקצה דזה אינו דלעשות מדורה היה שרי כיון דהותר איסור תורה אף איסור מוקצה התירו וכמ"ש וא"כ שוב אף לבשל שרי דלא ידע מאתמול אם שיעשה מדורה או לבשל ולכך לא בקע מאתמול ודו"ק היטב כי חריף הוא אחר שכתבתי כ"ז עיינתי ברמב"ם הלכות שבת פ"ח שכתב בהלכה וא"ו דהמקבץ דבילה חייב משום מעמר והב"י כתב בשם הרמ"ך דוקא שקבצם ממקום שנפלו שם מן האילן אבל אם קבצם בבית לא כדאמרינן במס' יו"ט דמעמיד ערימה לא חשיב גמר מלאכה וצ"ע דאין ראיה משם דשם לא הוה מלאכת מחשבת כמבואר בביצה דף י"ג ע"ב ומה ענינו למעמר אבל באמת דבריו תמוהין דלא שייך מעמר רק במקום גידולו ושפיר יש לומר כסברת הרמ"ך דבמקום אילן הוה במקום גדולו וכמ"ש היש"ש לענין שדה וצע"ג אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בשעה"מ פ"ב מיו"ט הלכה י"ד שהקשה דברי הר"ן אהדדי ע"ש שנדחק ומ"ש נכון ת"ל. ובזה אמרתי בחידושי דבר נחמד בהא דאמר הש"ס בביצה דף י"ט ע"ב השתא סלותי מסלתינן נדרים ונדבות מבעיא ומה קושיא והא הש"ס ע"כ קאי אם נימא דחוה"מ אסור במלאכה מן התורה דאל"כ מ"ש סלותי דנקט ולא קאמר דמותר בכל מלאכות וכן הוכיח בטורי אבן באבני מלואים בחידושיו לחגיגה דף י"ח דמזה מוכח דחוה"מ אסור בעשיית מלאכה מן התורה ע"ש ויתבאר בדברינו ברצות ד' אח"כ וא"כ קשה מה ראיה מסלותי דבסלותי שייך מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך משא"כ בנדרים ונדבות דכל דנתמעט מלכם ולא לגבוה לא שייך מתוך דאף לצורך לא הותר כלל וגרע משלא לצורך דאמרינן מתוך אבל לצורך עכו"ם או גבוה כיון דאמעוט מלכם ולא לגבוה ועכו"ם אהדרי' לאיסורא קמא כמ"ש האחרונים ועיין שעה"מ פ"א מיו"ט ומטו בה משמא דהה"מ וא"כ לא שייך מתוך ואסור והיא קושיא גדולה. ובזה אמרתי בחידושי ליישב כל קושיות האבני מלואים בחגיגה שם והאריך שם בראיות דחוה"מ אסור בעשיית מלאכה מן התורה מהא דאמרו בכריתות דף ט' דגר תושב עושה מלאכה לעצמו בשבת כישראל בחוש"מ והיינו דבר האבד והתם בקראי פליגי במה דכתיב וינפש בן אמתך והגר ועיין יבמות דף מ"ו הרי דע"כ מלאכת חוה"מ מן התורה ואם נימא דמן התורה מותר אף דבר שאינו אבד א"כ מנ"ל לאוקמא שביתה דוינפש על שביתה כזו שאינו מוזכר בתורה ולפמ"ש יש לומר דבגר באמת אסור מן התורה מלאכה בחוה"מ וטעמא דידי דהרי באמת חוה"מ מהראוי לאסור במלאכה מה"ת דמה"ת לחלק בין דבר האבד לאינו אבד וכמ"ש התוס' בחגיגה דף י"ח וברא"ש ריש מ"ק רק דמה"ת אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך ואף בשלא לצורך כלל עכ"פ שייך הואיל וכמ"ש בטורי אבן שם ומ"ש שם דלא שייך הואיל כיון דכעת אינו דבר האבד באמת כתב שם דבפסחים דף מ"ו פריך הש"ס אחרישה לא לחייב דנימא הואיל הרי דאף דכעת היא מלאכה אסורה אמרינן הואיל ומה שנדחק לפרש שם דקושית הש"ס היא דנימא הואיל וגם מתוך ע"ש הוא דחוק בתכלית הדוחק אבל באמת הפשט הוא פשוט דעכ"פ מלקות לא שייך דהו"ל התראת ספק דשמא בעת שחורש יזדמן לו או לאיזה איש צפור ששחט ואין לו לכסות דמותר לו לכסות ומקיים מצוה ואף לפמ"ש התוס' דבעי' שיהי' גם להמותרה ספק הא גם כאן הוא להמותרה עצמו ספק ועכ"פ הואיל שייך בזה. ובזה י"ל הא דפריך כתישה ביו"ט מי שרי והקשו בתוס' דגם בכתישה שייך הואיל ע"ש ולפמ"ש י"ל לפמ"ש התוס' בדף מ"ו שם דתרי הואיל לא אמרינן ע"ש וכאן הוה תרי הואיל דהחרישה בלבד לא סגי עד דנימא הואיל דכתישה ודו"ק. עכ"פ אמרינן הואיל מן התורה אבל מדרבנן לא אמרינן הואיל כמ"ש הר"ן הובא בב"י או"ח סי' תקי"ב בהדיא ולכך מלאכת חוה"מ אינו רק מדרבנן ולפ"ז נראה לי בגר דהוה דינו כגוי לכל דבר כיון דאינו רק גר תושב וא"כ לדידיה מיעט הקרא דלכם ולא לעכו"ם ולא שייך מתוך והואיל ג"כ לא אמרינן וא"כ זה שייך לאסור במלאכת חוה"מ מן התורה ושייך שפיר לומר דעושה מלאכה כמו ישראל בחוה"מ.