שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה (ג׳)

אמנם לכאורה צ"ב דלפ"ז הר"ן חזר בו מטעם דמעמר דהרי ע"כ מוכח דלא שייך מעמר במקום שאינו גידולו וא"כ הי' לו לכתוב בדף ל"ג דמטעם זה נדחה דברי אחרים שפירשו משום מעמר והנה בש"ע סי' תק"א סעיף ג' הובא שם הטעם משום מוקצה והט"ז שם ס"ק ה' הביא דברי הר"ן וכתב דהנ"מ אם הכין מאתמול דמכל מקום אסור משום מעמר. ולכאורה תמוה דלמה לא הביא בש"ע טעמו של הר"ן כיון דאיכא נ"מ ביניהם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא שייך מעמר כלל כמו שחזר בו הר"ן אבל כבר כתבתי דהדבר דחוק דהר"ן יחזור בו ולא יזכור שחזר בו אבל אחר העיון נראין דברי הר"ן ברורין ואין בו סתירה דהנה המג"א בסי' תק"א ס"ק ז' הביא בשם היש"ש שחלק דבשדה הוה כמעמר במקום גידולו וחייב חטאת כמו המגבב קנים לחלתא ע"ש ולפ"ז דברי הר"ן ברורין דבדף ל"ג דאמרו מגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא ובלבד שלא יעשה צבורין צבורין שפיר כתב הר"ן דלא שייך מעמר דשם מיירי בחצר ולא שייך מעמר דלא הוה במקום גידולו אבל בדף ל"א דהר"ן בשם אחרים כתב שם לענין גבוב בשדה ובשדה שפיר הוה משום מעמר דהוה במקום גדילתו ולכך הוצרך להתיר משום דהוה כמו בקיעת עצים והבערה וז"ב ונכון. ובזה מיושב מ"ש הר"ן בדף ל"א ומיהו בגמרא מסקינן דאף מגבב בקרפף אסור דמחזי כמאן דעבד למחר ולא כתב משום מעמר דבאמת בקרפף לא שייך מעמר דאינו במקום גידולו ולכך אסרו משום דמחזי כמאן דעבד למחר ובמחזי כמאן דעבד למחר אף בחצר אסור כדאמרו בדף ל"ג ולכך שם בדף ל"ג שפיר מוכיח הר"ן דלא שייך מעמר דאל"כ לתני דהאיסור הוא משום מעמר כל דמחזי כמאן דעביד למחר. וא"ל דבאמת האיסור הוא משום דכל דמחזי דמכניס למחר שוב הוה מעמר דזה אינו דהרי הברייתא אמרה דמגבב בחצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא משמע דמשום מוקצה אתינן עלה לכך קאמר דבחצר מוכן הוא אבל לא יעשה צבורין צבורין דבזה דמחזי כמכין ליום מחר מחזי כעובדא דחול או דשוב הוה מוקצה דלא מבורר מה שהוכן ליו"ט ומה שהוכן ליומא אוחרא וז"ב ודו"ק.