נהדרינהו לקמייתא מ"ש בהתוספתא דתרומה שנפלה בטבל דלא תולין הקלקלה במקולקל דהא הטבל חמור ומה דתני בתוספתא ומעשר שני ופירש הר"ש פ"ז דתרומות משנה ה"ו דכשהאחד חולין ואחד מעשר ראשון או מעשר שני לא תלינן התרומה שנפלה במע"ר ומע"ש והיינו משום דמעשר ראשון או מעשר שני לא נאסר וכשיפול תרומה לתוכו נאסר לא שייך תולין הקלקלה במקולקל דמע"ר אינו מקולקל כלל וכן מעשר שני בירושלים אינו מקולקל כלל והתרומה אוסרתו וז"פ דעיקר הקושיא היא מטבל אבל צריך ביאור מה הלשון אומר שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיש לו מתירין וצ"ל דכיון דמעשר ראשון ומעשר שני מותר תו לא הוה מקולקל כלל. והנה מה שהביא מהך דאמרו בנדה סמ"ך דשומרת יום כנגד יום וסופרת ז' שלא טבלה ורשב"ג אומר דתולין בהם אף דהיא יש לה היתר ע"י טבילה לפענ"ד כעת בפשיטות דיש לומר דכיון דהיא לא מטוהרה הו"ל בחזקת טומאה ומחזיקין אותה בחזקת טומאה כ"ז שלא טבלה ואינו ענין להך דתולין הקלקלה במקולקלת רק דהוא כעין זה דיש לומר יותר דהיא מצאה כתם כיון שלא הוחזקה טהורה עד שתטבול י"ל דהיא טמאה ומחזיקין מאיסור לאיסור כנלפענ"ד וז"ב לדעתי ולק"מ ודוק. שוב ראיתי ברש"י בנדה שם שכתב משום דמעיינה פתוח ולפענ"ד גם הרשב"א ס"ל כן ומטעם שכתבתי ועיין מהרש"א שם ובמלמ"ל פ"ט מא"ב הלכה כ"ט האריך הרבה בענין הלז ע"ש ואיך הזמן מסכים ומספיק לעיין בזה ודוק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קע״ד (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
