שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קע״ד (ג׳)

ובזה מיושב היטב מה שהקשה בצל"ח בהא דמוקי ר"א בספק יו"ט ספק חול והו"ל דבר שיש לו מתירין דהרי כאן קאי הקושיא על ר' יוחנן דהוא ס"ל משום משקין שזבו והרי הרמב"ן כתב במלחמות דר' יוחנן לא ס"ל דבר שיל"מ כלל ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דר' יוחנן מוקי לה בספק טריפה והוה דבר שיל"מ ול"מ ס"ס וניהו דר' יוחנן לא ס"ל דבר שיל"מ היינו דנאמר דלא יתבטל זה לא ס"ל לר' יוחנן אבל לענין שלא יועיל ס"ס כל דיש לו היתר למה לנו לסמוך על ס"ס מוטב שנאכלנו בהיתר דבשלמא ביטול שפיר יש לומר דנהפך האיסור להיות היתר והוא היתר גמור ונודע שכל אחד אומר דלאו זהו הוא אבל ס"ס מהראוי דלא יועיל כל שהוא דבר שיש לו מתירין כנלפענ"ד וידעתי שזה דוחק וגם יש גמגום בזה. דף ה' בתוס' ד"ה ובקש דברי התוס' צ"ע במ"ש דירוויחו עניים שיוכלו לפדות בשו"פ תמוה דהתוס' בעצמם במגלה דף כ"ג ובמנחות דף ע"א כתבו דדוקא הבעלים יכולי' לפדות בשו"פ ולא אחרים וא"כ העניים לא יוכלו לפדות בשו"פ ועיין טורי אבן במגלה שם שכתב הטעם משום דבעלים יכולין לשאל ע"ז משא"כ אחר ע"ש באבני שוהם ב' טעמים בזה וא"כ בעניים דהן אינם הבעלים דהקדישו וגם אינם יכולים לשאול למה יוכלו לפדות בשו"פ הן אמת דבכרם רבעי לא שייך כלל שאלה וא"כ לא שייך כלל טעמו של הטורי אבן ועיין בחבורי יד שאול מ"ש בזה וע"כ צ"ע בזה ונכתב בגמגום ובאמת בכרם רבעי הי' מהראוי שלא יוכל לחלל בפחות משויה אף הבעלים ודברי התוס' כאן נכונים ובדברי בה"ג ושאלתות נדחק הטורי אבן שם דלמה יוכל לפדות בשו"פ ע"ש. דף וא"ו רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בשני יו"ט של ר"ה חזייה דהוה עציב וכו' ולותביה מר האידנא וכו' כלם תמהו דהא בימי רב אשי לא קדשו עפ"י ראיה והרי הרמב"ם פ"ו מיו"ט כתב דבזמן הזה אין מתנין ביו"ט דהכל יודעין שאין יו"ט שני מפני הספק ועיין שיטה מקובצת כאן וביש"ש סי' ט"ז שדחו דברי הרמב"ם עפ"ז ובספר תולדת אדם נדפס בשם הגאון מוהר"ז תמיה זו וכתב ליישב. ולפענ"ד לק"מ דכיון דרב אשי סבר כנהרדעי דאף בשני י"ט של ר"ה מתנין על תנאי שמא היום חול ובשני י"ט של ר"ה לכ"ע אין כאן חשש מפני הספק דהא נהרדעי אמרו דלא מצינו אלול מעובר ועיין פ"י מ"ש ברש"י ד"ה דלמא וא"כ לא היה רק מנהג בלבד ואפ"ה הי' ס"ל לרב אשי דגם בר"ה מותר להתנות א"כ לנהרדעי גם בשני י"ט של גליות אף בזמן הזה ג"כ מותר לערב ולהתנות משא"כ לפי המסקנא דברה"ר ודאי אין מערבין א"כ גם בשני י"ט של גליות אין מערבין בזמן הזה ודברי הרמב"ם הם לפי המסקנא דלא קי"ל כנהרדעי וס"ל להרמב"ם דלפי מה דאמר על רב מרדכי בפירוש אמר מר דלא ס"ל כנהרדעי חזר בו רב אשי והודה דבר"ה אין מערבין וא"כ ממילא אף בשני י"ט של גליות אין מערבין וגם לפי מה שפירש רש"י דרב אשי הוה עציב אתי שפיר טפי דרבינא הוה ס"ל כנהרדעי ולכך הוה ס"ל דמערבין ומתנין ור"א א"ל דאין מתנין וה"ה בשני יו"ט של גליות והמעשה כך הוה בשני י"ט של ר"ה אבל באמת גם בשני י"ט של גליות היה הדין כן. שוב ראיתי בצל"ח שדרך ג"כ בדרך הזה אבל הוא עקב עלינו את הדרך בפלפולים רבים ולפענ"ד הדברים כפשוטם ובגוף דברי הרמב"ם הנ"ל שהראב"ד תמה למה לא יוכל לערב על תנאי ועיין בהה"מ. ולפענ"ד נראה דבאמת בשני י"ט של גליות נחלקו בירושלמי יבמות פי"א בסופו אי לוקין ע"ז דהוה התראת ספק וא"כ השני ימים היו בספק קדושה אמנם כעת היום הראשון הוא קדוש מה"ת בודאי והשני אינו רק מדבריהם ואף דהחמירו ביו"ט שני כמו בראשון כמבואר סי' תצ"ו מ"מ לכמה דברים הקלו בשני ועיין בסי' תצ"ז לענין מסל"ת וא"כ לכך אסור לערב מיום ראשון ליום שני שלא יאמרו שגם הראשון אינו רק ספק קדושה ובאמת היום הראשון הוא קדוש ודאי הלכך אסר הרמב"ם לערב כנ"ל ברור. ולפ"ז נראה לי ברור דבשני ימים של ר"ה לנהרדעי דס"ל נולדה בזה מותרת בזה משום דלא מצינו אלול מעובר א"כ שוב היה מותר לערב דהא כאן ליכא חשש דיאמרו שהראשון הוא ג"כ ספק דהרי יום ראשון ודאי מה"ת וא"כ היה מותר לערב בר"ה אף לדידן דאינו רק מנהג בעלמא וכמ"ש בטעמו וא"כ יש לומר דבזה נחלקו רבינא ור"א דכיון שהיה בר"ה סבר רבינא לומר דלנהרדעי מותר לערב דר"א אמר דבר"ה ודאי אסור לערב דבר"ה ודאי הראשון עיקר ודוק היטב כי קצרתי: