ובזה מיושב מה דאמר דהא המניה ולכאורה למה יהיה נאמן כשמסרו לידה הא אז אין השלישות יוצא מתחת ידו ובודאי א"נ דאין הגט בידו ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ ריח הגט הוה דהא השליש טוען דלגירושין ניתן ונאמן מתורת ע"א וא"כ שפיר נאמן במגו וע"ז כתבו דהאשה לא תרצה לקבל ושוב כל שלא נתגרשה שוב א"נ השליח במגו דהא חייב לאחריני כ"ז שלא נתגרשה ולפ"ז שפיר הקשו דמה הועילו בתקנתם דא"ל דנאמן במגו דהא הוה חיוב לאחריני ואף דעדיין אין הבעל לפנינו ולא טען אבל עכ"פ מגו לא שייך דעדים צריכין להיות נאמנים בדבורם דא"ל דנאמן במגו דזה דוקא כל שהדין דלא חיישינן לזיוף וא"כ הוה גט מעליא ושפיר נאמן במגו אבל אם נימא דיכול לטעון לפקדון ושוב לא הועילו בתקנתם וא"כ א"נ גם על הגט גופא דדלמא מזויף הוא וכל שאין הגט גט כלל ודאי לא יהיה נאמן אף שימסר לה הגט ואף ריח הגט לא יהיה כל דחיישינן שמזויף הוא ורק כל דהאמינו לשליח שאין מזויף והגט גט מעליא רק שהוא טוען לפקדון א"כ בזה מידי ריח הגט לא יצא אבל כל דלא נאמן על הקיום דלא הועילו בתקנתם שוב אף ריח הגט לא הוה ושפיר הקשו ודוק היטב כי הוא חריף ועמוק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קס״א (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.