והיא קושיא נפלאה אך נראה דאם נימא דכל שמכרה לא ירשנה בעלה א"כ לא מקרי דבר שלבל"ע דהא חל תיכף דכל שתמכור שוב גובה הלוקח הכתובה אף שתמות קודם וא"כ נתחייב לה הכתובה משעה שכתב לה שהיא יכולה למכור ובידה דבשלמא אם אינו מחויב לתת כשתמכור הוה דבר שלבל"ע אבל אם כשתמכור מחויב לתת אף שתמות הוא קודם שוב לא הוה דבר שלבל"ע. ובזה יש ליישב קושית הא"מ סי' צ"ג ס"ק א' בהא דאמרו אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צאן ברזל והקשה דלפמ"ש העיטור יכולה לגבות נכסי צ"ב מחיים ולעשותן נ"מ ויכולה שוב למכור לגמרי ולפמ"ש זה הוה ודאי דבר שלבל"ע דצריכה לגבות הנצ"ב ולעשותן נ"מ וכל שמכרה נצ"ב שוב לא מועיל דהו"ל דבר שלבל"ע וז"ב. ובגוף הא דאמרו אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צאן ברזל נראה לפענ"ד דהסברא הוא כמ"ש הא"מ סי' נ"ב ובסי' צ"א דנצ"ב אינו גובה בתורת ירושה רק דלא הגיע זמנה לגבות כל שלא נשאת לאחר ע"ש שהאריך בזה ולפ"ז לא שייך לומר שתזבין לגמרי דהא אינו בתורת ירושה רק שלא הגיע זמנה. איברא דלפ"ז קשה כיון דמוקי בנצ"ב א"כ אמאי אמר דמוכרת בטוה"נ שאם תמות יירשנה בעלה והא אינו בתורת ירושה רק שלא הגיע זמנה לגבות וצ"ע. אמנם נראה דע"כ לא כתב הא"מ דנצ"ב אינו מתורת ירושה רק שלא הגיע זמנה היינו דוקא לפי מה דמסיק הש"ס דאם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צ"ב א"כ לא הגיע זמנה אבל להס"ד דיכולה למכור לא שייך שלא הגיע זמנה הא הגיע זמנה דיכולה למכור ורק לענין הטוה"נ שפיר אמרו שאם מתה ירשנה בעלה היינו דגם מה שמכרה בטוה"נ גם זה יורש הבעל וא"צ להחזיר הטוה"נ ודו"ק. ובמ"ש יש ליישב מה שהקשה בים התלמוד וכן מפורסם הקושיא בשם הגאון מוה' משלם ז"ל בהא דפריך ואי ס"ד ליתא לתקנת אושא תזבון לכל הכתובה והקשה הא קי"ל דיורש מוחל לעצמו וא"כ כשהיא תמות מקודם הבעל ימחול לעצמו שהוא היורש ולא יגבה הלוקח וא"כ לא יקנה שום אדם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מלוה שעמו פלגי וכבר הקשו כלם דנצ"ב הוה מלוה שעמו ופליגי ואמנם נכסי צ"ב דאינו מגיע מתורת ירושה רק שלא הגיע זמנה כמ"ש הא"מ ולפ"ז כיון דאינו מתורת ירושה רק שלא הגיע זמנה כל שליתא לתקנת אושא שוב הוה כהגיע זמנה ולא מצי למחול לעצמו דעכ"פ המלוה שעמו פלגי ועיין בים התלמוד שם ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קל״ה (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
