שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״כ (ג׳)

מה שהקשה בהא דאבעיא לי' לרבא בדף ד' בחצי נזק צרורות אי משלם מגופו או מעליה וע"ז הקשה דהרי חצי נזק צרורות תולדה דרגל כדאמרו שם והרי בדף כ"ו פריך הש"ס ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות המזיק אלא חצי נזק מק"ו מקרן. והקשו התוס' שם הא אמרו וחצו את כספו כספו של זה ולא כספו של אחר וכתבו דאין למעט מכספו רק במה שאינו משתלם אלא מגופו ע"ש ולפ"ז אם חצי נזק צרורות לא משתלם אלא מגופו שוב יקשה דהא כתיב וחצו את כספו כספו של זה ולא של אחר וא"כ ברגל דצרורות לא שייך ח"נ היא קושיא מושכלת ולפענ"ד דהרי בתוס' הקשו שם דהיאך רצה לילף מקרן הא קרן אינו משתלם מן העליה וכתבו דצרורות יוכיח דמשתלם מן העליה ולפ"ז אם נימא דאינו משתלם מן העלי' לא שייך למילף מקרן ולא שייך הלימוד דוחצו את כספו דלמה לי הא א"א ללמוד מקרן כלל וע"כ דזה קאי דוקא למה דפשיטא לי' לר"פ דצרורות משלם מן העליה ודו"ק כי יש לפקפק בזה. מ"ש בדף י"ד עד שיהא מיתה והעמדה בדין כאחד שנחלקו רש"י והרמב"ם ששיטת רש"י שיהיה לו בעל אחד מתחלה ועד סוף הא נגח ומכר אינו חייב ושיטת הרמב"ם דחייב שיהי' לו בעלים אף שאינו בעל אחד והלח"מ כתב דמסתבר כוותי' דהרמב"ם והוא אמר דפשטת לשון משמע כרש"י דבעינן שיהי' בעלי' הראשון. ואני אומר דלפענ"ד באמת דברי הרמב"ם נכונים דהרי באמת לענין מיתה לא קי"ל כר' יהודה ורק מצד הסברא דיינינן לענין נזקין דבעינן שיהי' לו בעלים א"כ אין לך בו אלא חידושו ואף שיהי' לו בעלים אחרים ג"כ סגי אבל לרש"י דס"ל דקי"ל כר"י או שרש"י פירש אליבא דר"י וא"כ בעינן בעליו לגמרי ועיין רמב"ן פרשת נח ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' מ"ש על דברת הרמב"ן ודו"ק: