אמנם זה אינו כיון דקינוי וסתירה הוה רגלים לדבר א"כ אין לך להתחיל בספק הראשון ושוב אין כאן ס"ס וטמא וז"ב וא"ל דכיון דהתורה עשה ספק כודאי שוב בלא"ה אין כאן ס"ס דזה הספק נעשה כודאי דזה אינו דהתורה לא עשה ספק כודאי רק לענין זה שהתחיל כאן האיסור אבל אם היה שיעור טומאה או לא מנ"ל דנעשה כודאי ולכך צריך לבא מכח רגלים לדבר ואין כאן ס"ס המתהפך ובזה יש לי לומר הא דאמרו כאן מת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם נטמאה למה שותה אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה. ולפענ"ד הכוונה דהספק אם נטמאה או לא נטמאה הוא ס"ס כמ"ש שמא לא נטמאה כלל ושמא לא היה כשיעור ובזה היה מקום ס"ס רק שאינו מתהפך אבל עכ"פ ודאי אינו וע"ז מגיד לך הכתוב שהוה ספק כודאי אף לענין שיעור טומאה. ובזה מיושב היטב מ"ש התוס' וכי אצטריך קרא למיסר ספיקא והקשה המהרש"א והא יש חזקת היתר ולפמ"ש יש לומר דהחזקה היתר אינו מועיל להספק שמא שיעור טומאה דעכ"פ חזקת טהרה בודאי אין לה וע"ז כתבו דאיצטריך שיהיה ודאי. ובזה יש ליישב קושית התוס' דאמאי לא אמרו שאני סוטה דיש רגלים לדבר ולפמ"ש לענין ספק שמא אין שיעור טומאה לא מהני רגלים לדבר וע"כ משום דעשה הכתוב ספק כודאי ודו"ק ולענין עד שפיר אמרו רגלים לדבר דהוא אינו מעיד רק על הסתירה ולזה באמת יש סתירה רגלים לדבר ודו"ק ובזה יש לי לומר לענין מה דנאסרה לבעל ולבועל ואם יש ספק שיעור טומאה הנה לבעלה ודאי ראוי לאסור דעכ"פ מעלה בו מעל שעכ"פ נסתרה עמו והתחילה למעול מעל רק שלא נגמר אבל לבועל מנ"ל לאסור וע"כ דהתורה עשה ספק כודאי ודו"ק. והנה בקושית התוס' דלמה אצטריך קרא למיסר ספקא. ולכאורה זהו רק לשיטת הפוסקים דספק מן התורה לחומרא אבל להרמב"ם הא הוי ספק לקולא ועיין כו"פ בכללי הספיקות מ"ש בזה ראיה דהתוס' לא ס"ל כהרמב"ם ולפענ"ד יש לומר דלפמ"ש הפוסקים דכל דהיתר כתוב בפירוש הוה ספק לחומרא וכדמשני רב גידל ולפ"ז כאן דכתיב אם לא נטמאה דמשמע ודאי טהורה אבל ספק טמאה א"כ לא אצטריך קרא לטמא מספק איברא דהרי כתבה התורה אם נטמאה ומשמע ודאי טומאה הא ספק טהורה והדיוקים סותרים אמנם באמת אם נטמאה מורה שהספיקו כודאי והתוס' הקשו למה כתיב אם נטמאה לכתוב רק אם לא נטמאה בלבד ודוק היטב. והנה התוס' בנדה דף ל"ב ד"ה ר"מ הקשו לר"מ דחייש למיעוטא וס"ל דכותיים גירי אמת הם א"כ מהראוי שיהיו בנות כותים נדות מעריסתן מה"ת והנראה דהנה לכאורה קשה לי לפי מה דאמרו בנדה דף נ"ט דמה"ת אינו מטמא עד שתרגיש א"כ מי יודע אם היא מרגשת בנדתה ושוב אינה מטמאה א"כ קשה הא דמרבינן מואשה דמטמאת בת יום אחד ודלמא לא ארגשה והוי דבר שאין בו דעת לשאול אך זה אינו דקי"ל דעשו חיזוק כיש בו דעה לשאול גבי רוב תינוקות מטפחין בעיסה וא"ל דמ"מ י"ל דלמא אינה מרגשת דזה אינו דרוב דמים באים בהרגשה ולפ"ז כיון דמיעוט דמים באים שלא בהרגשה א"כ סמוך רוב דלא חזינן למיעוט דלא מרגישין ולר"מ דחייש למיעוטא עכ"פ סמוך מיעוטא לרובא ואתרע לה מיעוטא דחזיא אבל לרבנן כיון דרוב דמים באים בהרגשה והם לא חששו למיעוט שפיר מטמאה כשראינו דחזיין דאמרינן רוב דמים באים בהרגשה ודו"ק היטב כי חריף הוא:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קי״ח (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
