שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קי״ח (ג׳)

שם ושניהם לא למדוה אלא מסוטה מה סוטה עשה הכתוב ספק כודאי הנה מריש קשיא לי' מנ"ל דהוה כודאי דלמא היא רק ספק וא"ל דא"כ יש לאוקמא בחזקת טהרה דזה אינו דהרי קינא לה ונסתרה ואתרע חזקת טהרה כמ"ש התוס' כאן ד"ה והלל. ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש התוס' בסוטה כ"ח ד"ה אינו דסתירה בלי קינוי אינו ריעותא דלא נחשדו על העריות א"כ תינח האשה שאסורה לבעלה דיש קינוי וסתירה אבל לבועל למה תהיה אסורה הא לדידיה ליכא רק סתירה וא"כ למה יאסר וע"כ דנעשה כודאי וממילא אסורה גם לבועל מונטמאה ונטמאה ועיין רש"י בחולין דף ט' שכתב דאסורה ודאי דכתיב ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל ותמהני ע"ז דלמה לי' לרש"י זאת. ולפמ"ש אתי שפיר דמזה נלמד דהוא ודאי. ובזה מיושב מה שהקשו התוס' בסוטה שם דלמה לא דחי שאני סוטה דרגלים לדבר ולפמ"ש זה אינו דא"כ למה תאסר לבועל וע"כ דהתורה עשה כודאי והא דאמרו בריש סוטה לענין ע"א דה"א דרגלים לדבר ולא דחו מהבועל דזה אינו דהרי ע"א לע"ע אינו מעיד רק נגד בעלה דהרי יש לה עדיין בעל ואין נ"מ לבועל כעת ואח"כ דתיאסר לבועל הוא משום דאיסור בע"א הוחזק והרי בשעה שהעיד היה נגד הבעל ואז היה נאמן ודו"ק: והא דדחי בנדה לר"ש שאני התם דאיכא רגלים לדבר היינו כיון דעשה כודאי שוב כל שנאסרה לבעל בודאי שוב גם לבועל נאסרה וז"ב אבל לענין דנימא דלכך עשה כודאי בשביל קינוי וסתירה זה א"א דהרי לבועל אין כאן קינוי ודו"ק היטב: ובזה מיושב מה שהקשו התוס' בסוטה שם ד"ה מה ת"ל שהקשו דלמה אצטרך קרא לאסור ספיקא והקשה המהרש"א דהא שפיר אצטריך דיש לאוקמא בחזקת טהרה. ולפמ"ש י"ל דהא אתרע חזקת טהרה משום דקינא לה ונסתרה וכיון דלגבי הבעל נאסרה מספק שוב לא אצטריך לאסור לבועל ובאמת מנ"ל לאסור לבועל מדכתיב ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל והא עיקר האיסור משום הבעל והרי לבעל נאסרה משום ספק ולמה אצטריך הך דנטמאה לבעל ודו"ק וע"ז כתבו דנאסר ודאי ושפיר איצטריך ונטמאה לזה דיאסר בודאי ודו"ק היטב: