שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קי״ז (ו׳)

דף ד' ומי מחזקינן והתנן נגע באחד בלילה. בשב שמעתתא שמעתא ג' פ"ו הביא דברי התוס' רי"ד בקידושין דף פ' דכתב דבנגע באחד בלילה הוה ספק בטומאה ובודאי נגע ואינו דומה לנדה דנדה המטמא הוא ברור רק דהספק אם אז יצא הדם והו"ל ספק מגע ע"ש וע"ז הקשה דא"כ מה מדמה לזה מגע ודאי וספק טומאה והא בקופה הוא ודאי טומאה דשרץ בודאי מטמא רק דהספק במגע ובנגע באחד בלילה ספק בטומאה ע"ש. והנה דברי התוס' רי"ד באו שם בקצרה וסמך על מ"ש בנדה וכעת זכינו לדברי התוס' רי"ד ע"ש שביאר בהדיא בכל הסוגיא הך חילוקא דספק מגע ודאי טומאה ובין ספק טומאה ודאי נגע אלא שכתב שם דבפ"ק דפסחים ביאר דספק טומאה ודאי מגע קיל מספק מגע ודאי טמא ולפ"ז שפיר פריך הש"ס דהרי בקופה ודאי טמא וספק מגע וא"כ מהראוי להקל בזה ואפ"ה מחמרינן לר"י ומחזיקין ממקום למקום והרי בספק טומאה וודאי נגע מקילין ופריך מכח כ"ש וז"פ וברור. ובזה יש ליישב מ"ש וכ"ת ה"מ לשרוף אבל לתלות תלינן והתנן מחט שנמצאת והקשו בתוס' דמה קושיא היא הנותנת דלכך טהור משום דאזלינן בתר שעת מציאתן לגמרי. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי שיטת התוס' רי"ד דשעת מציאתן היא אף לחולין וכמ"ש בהדיא בקידושין שם וא"כ שפיר מקשה דאם במחט שהוא ודאי מגע וספק טומאה חמור ואפ"ה תלינן לקולא מכ"ש בספק מגע ודאי טמא ודו"ק היטב. ועיין בתוס' רי"ד ריש נדה בהא דקאמר טעמא דב"ש משום דהעמד אשה על חזקתה והקשה התוס' רי"ד דלמה לא קאמר העמד טהרות על חזקתן וכתב דהטהרות הם ודאי נגע וספק טומאה וחמור לכך אצטריך לומר דהעמד אשה על חזקתה והיינו טומאת מע"ל למפרע זה לא מחמרינן רק לקדשים לב"ה אבל לב"ש מטהרין בכ"מ ודו"ק. ועיין בריטב"א עירובין דף ל"ו גבי רבא אמר תרי חזקה לקולא שכתב דבמס' נדה פירש דטעמא דלא אמרינן העמד טהרות על חזקתן כיון דודאי נגע בהם פקעה חזקה מינייהו וכמו בשליא בבית ע"ש ודו"ק היטב ועיין בש"ש שם שהביא דברי המשאת משה במה שחילק לענין שעת מציאתן דיש לקיים ב' החזקות ועד שעת נגיעה הי' חי ובתשובה אחת כתבתי דהן הן דברי הש"ך בנקה"כ ביו"ד סי' שצ"ז וכעת אני רואה דאין ענינם דומה זה לזה דהש"ך אמר לענין נפילת הגל דאירע ריעותא אז וא"כ יש לומר דבגל בעת שנפל אז נהרג אבל כאן בנגיעה לא הי' שום ריעותא ומה"ת לחוש למפרע ודו"ק היטב ועכ"פ דברי הש"ך הם נכונים בסברא טובה דשם יש לנו לקיים ב' החזקות ודו"ק: