ולכאורה רציתי לומר כיון דבצד הספק שמא לא נשתמש היום עכ"פ נשתמש בו דבר אסור וא"כ כיון דעכ"פ בודאי נשתמש בו דבר אסור דאטו לא נשתמש בו כלל דבר אסור רק שאינו ב"י וכיון דדבר חריף אוסר אף באינו ב"י א"כ לא נשאר אלא צד הספק שמא נשתמש בדבר הפגום וא"כ הוי רק ספק אחד לא ס"ס וספק אחד אסור. אמנם אחר העיון זה אינו דאם נימא דדבר חריף אינו אוסר רק מדרבנן וכמ"ש הפמ"א א"כ הוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן ומועיל וכמ"ש הסמ"ג הובא בש"ך בסי' פ"ג. אמנם אחר העיון נראה דזה תלוי במה שנחלקו הרא"ה והרשב"א במשמרת אי מה דאמר חורפא מחלי' לי' לשבח היינו דהכוונה היא שהחריפות מוציא כל הטעם והוי כאילו הוא בעין או שמשוה אף טעם פגום לשבח א"כ לפ"ז אף שהוא פגום מ"מ משוי לי' לשבח ודו"ק ועדיין צ"ע.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״ו (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.