שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ס׳ (ג׳)

והנה לשיטת רש"י דכופר הכל פטור דוקא במלוה משום דאין אדם מעיז קשה טובא דא"כ בהילך דפטור מ"ט דהא סוף סוף א"י להעיז ולכפור הכל בשלמא לשיטת התוס' דכופר הכל גזירת הכתוב הוא משום כי הוא זה דמשמע מודה במקצת א"כ דוקא מודה במקצת אבל כל שטוען הילך הו"ל כאילו כופר הכל אבל לשיטת רש"י דמודה במקצת חייב משום דאמרי' אשתמוטי קא משתמט וא"כ גם בהילך ניהו דחשוב מה שכופר ככופר הכל סוף סוף נתן לו מקצת ושייך מיגו דחשוד ואשתמוטי קא משתמט ולמה לא ישבע וצ"ל דבאמת רש"י לשיטתו דס"ל דהילך אינו רק בפקדון כמבואר בטור סי' פ"ז ובפקדון ס"ל לרש"י דגם כופר הכל חייב דלא שייך אין אדם מעיז ובאמת שי"ל טעמו של רש"י משום דק"ל בפקדון דלא שייך אשתמוטי כשראו בידו פקדונו א"כ למה לא יהיה נאמן במיגו דכופר הכל וע"כ דגם כופר הכל חייב בפקדון. אך עדיין קשה דכל מודה במקצת יפטור בפקדון דכיון דהילך פטור בפקדון לשיטת רש"י וכל פקדון כשמודה במקצת הו"ל הילך דבכ"מ שהוא ברשותו דהמפקיד הוא וכמבואר בב"י שם אך באמת הדבר נכון דהרי בלא"ה צריך להבין לשיטת רש"י דכ"ה חייב בפקדון וא"כ הילך איך משכחת לה דלפטור דהילך לא עדיף מכ"ה דחייב בפקדון ובמלוה ס"ל לרש"י דלא מקרי הילך וכבר נתקשה בזה הט"ז. אך נראה דהנה באמת סברת רש"י צ"ב דמה"ת משום דעירוב פרשיות כתוב כאן ולעקור הפרשה ממקומה בשביל סברא דאין אדם מעיז ל"ש בפקדון ודלמא גזירת הכתוב היא דאין חילוק בין מלוה ובין פקדון. אך ביאור הדבר דבאמת יש לו להתובע חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו דהיא חזקה אלימתא דלא חציף אינש לתבוע דבר שאין לו שום ענין בזה ולכך כתב רש"י דבשלמא במלוה דיש חזקה דאין אדם מעיז כנגדו א"כ אוקי חזקה להדי חזקה ולכך פטור בכ"ה ובמודה במקצת אף דחזקה אין אדם תובע אתרע דהא עכ"פ מקצת יש לו וכמ"ש בתשובה אחרת בשם הנימוק"י סברא זו אפ"ה גם להיפך איכא רגלים לדבר דהרי הודה לו במקצת אבל בפקדון כיון דליכא חזקה דאין אדם מעיז דלא עשה לו טובה שוב החזקה דאין אדם תובע בתקפה ולכך מחוייב לשבע בכופר הכל. ובזה מיושב היטב מה דקשה טובא היאך שייך עירוב פרשיות והיאך נאמר דהתורה כתבה שלא במקומה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מודה במקצת הדין שוה בשתיהם דחייב וא"כ בפקדון שפיר כתבה התורה כי הוא זה דבאמת מודה במקצת איכא רבותא טובא דלא שייך החזקה דאין אדם תובע דהא באמת יש לו מקצת ורבותא אשמעינן דאף בזה חייב שבועה דעכ"פ הודה במקצת ומכ"ש בכופר הכל דהחזקה דאין אדם תובע בתוקפה אבל במלוה דוקא כי הוא זה דהיינו מודה במקצת דבכופר הכל פטור משום דחזקה דאין אדם מעיז סותר החזקה דאין אדם תובע. ובזה יש ליישב הרבה קושיות על רש"י ולפ"ז בהילך ניהו דהו"ל ככופר הכל אבל הרי הודה לו במקצת ולא שייך החזקה דאין אדם תובע ושוב פטור בהילך דהו"ל ככופר הכל ואף דלא שייך החזקה דאין אדם מעיז הא גם החזקה דאין אדם תובע ג"כ לא שייך ופטור דהו"ל ככופר הכל במקום דל"ש שתי חזקות ופטור ומכ"ש לפמ"ש התוס' בכתובות דף ח"י דשבועת מודה במקצת הוא משום דכיון דחייב לשלם המקצת הוא מגלגל עליו שבועה על המותר ובהילך דהו"ל כופר הכל בודאי פטור אף בפקדון ודו"ק היטב: