שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ט (ט׳)

והנה בגוף הקושיא דהו"ל דבר שאינו שלו ואינו יכול לאסור לכאור' היה מקום לומר לפמ"ש התוס' בר"פ דף י"ג דיש לו לגוי במה שזרע ועיין פרשת דרכים בדרך הקדש במ"ש בזה א"כ שוב אין קושיא דמכל מקום יכול לאסור דבר שאינו שלו דיש לו במה שזרע. שוב מצאתי בריטב"א בע"ז דף נ"ג גבי הא דיליף מאשר' דישראל שזקף לבנה שכתב בשם הראב"ד דדבר של הפקר א"י לאסור דבר שאינו שלו אף במעש' ובשם הרמב"ן כתב דדבר של הפקר ודאי א"י לאסור וא"כ בית הבחיר' דהיה של כל ישראל והוה כשל הפקר ודאי א"י לאסור ונתחזק' קושית למעל' שהקשיתי על הירושלמי ודו"ק היטב: ובזה הן נסתר מחמתו הא דכתב בחידושי הרמב"ן בע"ז דף מ"ח ע"ב בהא דאמר דקרא ואשריהם תשרפון באש מבעיא ליה לאילן שנטעו לכך וכתב הרמב"ן בזה הלשון פירש ואליבא דמ"ד דע"ז של נכרי אסור' מידי וליכא למימר דכיון דבשליחותא דישראל עביד מתסרן מיד כחומר שבדיניהם דהא אמרינן לקמן דאבד תאבדון דע"ז של עכו"ם דאינה אסור' עד שתעבד והנה מ"ש הרמב"ן כיון דבשליחותא דישראל קעביד מתסרן מיד לכאורה הדברים סתומים. וכפי הנרא' כוון למה שאמרו בדף נ"ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וע"כ מדפלחו ישראל לעגל ניחא להו וא"כ כיון דשליחותא דישראל קעבדי לכך הו"ל ע"ז של ישראל ונאסר' מיד וד' יודע כי בראשית ההשקפ' עלה בלבי כן. וראיתי שהרמב"ן רמז לזה וא"כ לפמ"ש אין מקום לומר כן דבאמת יש לו לעכו"ם במה שזרע ושפיר אינו יכול לאסור מיד והו"ל ע"ז של עכו"ם דאינה נאסרת מיד ומה דיכול לאסור משום דיש לו חלק במה שזרע וא"כ שוב יקשה דאיך משכחת לה ואשריהם תשרפון באש באילן שנטעו מתחלה לכך דהא אינה נאסרת עד שתעבד וא"כ אח"כ הוה מחובר ודו"ק היטב. שוב ראיתי במ"ש ליישב הא דבנין בית הבחיר' דהוא משום דיש לעכו"ם חלק במה שזרע לפענ"ד כיון שהבית המקדש כבר נתקדש מאברהם אבינו א"כ שוב ינקי גידולים משל הקדש ואין לו במה שזרע. והנה בהא דאמרו בע"ז דף נ"ז ע"ב שנית לן בילדותך נכרי מבטל ע"ז שלו ושל ישראל דישראל לא קא מבטלה ושם בסתר כתיב וכו' לא נצרכה אלא שיש לו בה שותפות וכו' בילדותו קסבר ישראל אדעתא דנכרי פלח כיון דנכרי מבטל וע"ז הקשה הרב מוהררש"צ אבד"ק ליבטשוב דעכ"פ הישראל זכה בה דהא שותפות הוה וע"ז דישראל אין לו בטלה והשבתי דמזה ראיה למ"ש הרמב"ן דאם נכרי עובד דבר של ישראל ונימא דע"י מעש' יכול לאסור דבר שאינו שלו מכל מקום כיון דרק ע"י מעשה אסר' מכל מקום לא הוה כע"ז של ישראל שאין לו בטלה ונתבטל' ע"ש גבי הא דאמר בדף נ"ד כיון דפלחו ישראל לעגל ניחא להו ושם הביא הר"ן באלפסי דברי הרמב"ן אלו ולפ"ז ה"ה כאן כיון דלא עבדה רק על דעת הנכרי א"כ הוה כמו ע"ז של נכרי דאין חמור מע"ז של נכרי וכמו דמועיל ביטול בשל נכרי כמו כן יכול לבטל חלקו של נכרי. אך גוף הדבר דאמרו דע"ז של ישראל אין לו בטיל' דושם בסתר כתיב לכאורה תמוה דמה ראיה היא זו דלא יועיל ביטול. ולפענ"ד היה נראה דהנה כבר אמרו בקידושין דף נ"ט דמעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה מחשב' אין מוציא לא מיד מעש' ולא מיד מחשב' ואמרו שם דמחשב' דטומא' כמעש' דמי ע"ש. ולפ"ז נרא' לי דבע"ז דשאני מכל התור' דבכל התור' אין מחשב' מצטרף לידי מעשה ובע"ז הקב"ה מצרף מחשב' למעשה דכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם א"כ כל דכתיב ושם בסתר היו במעש' מחשב' ומעשה ואיך יועיל ביטול דאינו מבטל כל המעש' רק שפחס מקצתו א"כ לא יוכל להוציא מידי מעשה. ויש להמתיק הדבר דהנה ע"ז של נכרי יש לה שני ביטולים אם ע"י יאוש כמו שנשתבר' מאיליה לר"ל דאמרינן דמתייאש ממנה או שהניחוה עובדי' בשעת שלום דנתייאשו ממנה אם ע"י מעשה שפחס מקצת' והנה המעש' שעוש' במקצת אינו מוציא מידי מעשה שעש' כלה לע"ז ואם הוא של ישראל אף שהיה בדיבור אינו מוציא לא מידי מעשה ולא מידי מחשב' שגם מחשבת ע"ז נחשב כמעש' בישראל דכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם וכבר כתבתי במקום אחר דלכך מחשב' מצטרף בע"ז דנצטווינו שלא לחשוב כי אם בד' והוא אלקים ואין עוד ומצאתי בת"ח בסוף חולין שכתב כן וא"כ לכך לא מועיל ביטול. ומעת' יש לומר דאם פלח א"כ שוב מועיל במה שמבטל מקצתו דעכ"פ מתייאש ממנה ומחשב' דע"ז לא שייך רק בישראל דמצטרף מחשב' למעשה כדכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם כנלפענ"ד דבר חדש: