שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ט (ז׳)

והנה במ"ש בטוש"ע סי' קמ"ה דהכניס אלילים לתוך הבית כ"ז שהוא שם הבית אסור בהנאה אף דמיירי שלא הקצהו שם רק לפי שעה הכניס ע"ז לתוכו כמ"ש רש"י בע"ז דף מ"ז ע"ב וכן כתב הרמ"א בהג"ה שם ס"ג מכאן ראיה למ"ש הנימוק"י פרק נגמר הדין בשם הפוסקים דגם בצר ביה ולא אזמניה אסור כ"ז שהיא בתוכו וה"ה כאן דהוה כצר ביה ולא אזמניה דהרי לא הזמינו מתחלה ע"מ שיהיה בו לעולם וזה מקרי צר ביה ולא אזמניה כמ"ש הנימוק"י שם ובמרדכי הובא בב"י או"ח סי' מ"ב ולכך אם הוקצה מתחלתו לכך והכניס אלילים לתוך הבית דאז הוה אזמניה וצר בי' דאסור לכ"ע ומ"ש הר"ן בשם אחרים דאף שמכניסה בקבע והוציא' מועיל היינו משום דזה הוה ביטול במה שהוציאה ועיין בב"י מ"ש בזה דצריך ביטול גמור כל שהכניס בקבע אבל כל שלא היה ביטול היה אסור והא דאמרו בע"ז דף מ"ד ע"ב האומר בית זה לע"ז או כוס זה לע"ז אינו כלום שאין הקדש לע"ז היינו בהזמנה לבד דהזמנה לאו מלתא היא ובית אינו רק תשמיש לע"ז שיהיה שם ע"ז וזה אינו אסור ובזה יש לומר הא דמשני שם ניהו דאתסורי לא מתסר נוי מיהא איכא והיינו דבהזמנה לא נאסר כלל ואף דהוי שם ע"ז לפי שעה בכה"ג דנעשה הזמנה אחר שהי' המרחץ מקודם לשם המרחץ והכניסו בה ע"ז לפי שעה ואח"כ הזמינו לשם ע"ז בזה יש מקום להקל ויש ליישב בזה קושית התוס' עכ"פ יהיה איך שיהיה ז"ב דהזמנה בלבד לשם תשמישי ע"ז ל"מ דגם בת"ק הזמנה לאו מלתא ומכ"ש בהזמנה לתשמישי ע"ז. ובזה הנה מקום אתי ליישב דברי הראב"ד פ"ה מאיסורי מזבח ה"ד שכתב דכל שהקצהו לע"ז לא בעינן מעשה שהקצאתו גופא הי' לע"ז ותמה בכ"מ ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהראב"ד מפרש דהבהמה או העוף גופה נעשה ע"ז ובקדושה גופא קי"ל דהזמנה מלתא היא ולכך לא בעינן מעשה. ובזה מיושב מה שהקשה הלח"מ מבית זה לע"ז ולפמ"ש אתי שפיר דשם אינו רק תשמישי ע"ז ודו"ק ועיין מג"א סי' קנ"ד ס"ק י"ב במ"ש בשם הרא"ם דאף שהכניסו ע"ז לבית לא נאסר הבית והיינו כל שלא עבדו הבית עצמו והביא דברי הש"ע סי' קמ"ה ס"ג והיינו כל שלא שקצו הבית עצמו לע"ז ובתשו' אחת תמהתי על דברת הפר"ח באו"ח ריש הלכות חנוכה שתמה על הרא"ם שנאסר הבית אם הכניסו לע"ז בה והרי מבואר כאן דלא נאסר ולפמ"ש כעת א"צ דשם בעת החורבן ששקצו הבית אפשר דהקצו הבית להיות לע"ז ובזה נאסר אף דהוא מחובר ולגבוה נאסר אף במחובר ודו"ק: ודרך אגב אומר במה שנשאלתי מהרבני המופלג מ' פייביל שרייאיר מבוטשאטש בהא דאמרו דמוקצה לא נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וע"ז הקשה כיון דמוקצה לעכו"ם היינו שהאכילה כרשיני ע"ז וא"כ הרי עשה בה מעשה דאוסר אף בדבר שאינו שלו. והשבתי דזה לא מקרי עשה בה מעשה כ"א בעשה מעשה לשם ע"ז ולא במה שהאכילה כרשיני ע"ז דזה לא עשה בה מעשה לשם ע"ז דזה א"ה אבל לא עשה בהבהמה מעשה לע"ז וז"פ. והוא השיב ע"ז דהרי בחפר בקרקע בורות שיחין ומערות דנאסרה. והשבתי דגם שם מיירי בחפר לשם ע"ז. וראיתי בריטב"א בחידושיו לע"ז דף נ"ד שביאר הדברים דדוקא בהשתחוה לשם ע"ז רק דקרקע עולם אינו נאסר לכך בחפר בה אסרה אבל בהאכילה כרשיני ע"ז לא עשה מעשה בגופה של הבהמה לשם ע"ז ולא אסרה וז"פ וברור. והנה כ"ז השבתי בלי עיון בספר וכעת ראיתי דהדבר מבואר בתמורה דף כ"ט דבהא (והוא שם אמורא) אמר עד שיאכילוה כרשיני עכו"ם ומסיק הש"ס דאין מוקצה אסור עד שיעשה בו מעשה הוא תני לה והוא אמר לה מה מעשה עד שיגזזו ויעבדו בו הרי מפורש דמה שמאכילה כרשיני ע"ז לא מקרי מעשה בגופה של הבהמה עד שיגזז ויעבד בו ועיין בכ"מ פ"ד מאיסורי מזבח ה"ד. והנה במ"ש התוס' בע"ז דף מ"ה ע"א ד"ה כל מקום וז"ל בירושלמי פריך מבית הבחירה היאך נבנה ומשני דע"פ נביא היה.