והנה על מה שהקשה ברש"י דף מ"ז ע"ב הוספתי אח"כ דלשיטת הרמב"ם פט"ו ממעה"ק דפסק כבר פדא דקדושת הגוף לא פקע בכדי א"כ שפיר כתבו התוס' דבע"ז כל שנעבד אף שלא נחצב מתחלה נאסר דאף דצר בי' ולא אזמניה לא נאסר היינו דשם קאי לענין ת"ק דאין לו בקדושה עצמה הזמנה מלתא היא לכ"ע וכמ"ש הנימוק"י וכן קי"ל בש"ע או"ח סי' מ"ב וא"כ לכך צר ביה ולא אזמניה כיון דלא נעשה רק באקראי בעלמא לא נתקדש להיות שם ת"ק עליו כל דלא הי' דעתו להיות עולמית אבל בע"ז דהו"ל כקדושת הגוף דאיסור וטומאת הגוף הוה כמו אצטלא דמלתא דפרסה אמיתנא דנאסר בעצמותו בכה"ג כל דהי' עליו שם ע"ז ונעבד אף באקראי לא פקע איסורו. ובזה נראה מה שנחלקו הקדמונים והובא בנימוק"י פרק נגמר הדין אם קדוש עכ"פ כ"ז שלא הוסר משם בזה נראה דנאסר בודאי דאף דבקדושת הגוף פקע בכדי אבל עכ"פ כ"ז שקדוש הרי הוא בקדושתו והחולקין יסברו דשאני התם דקדושתו בעצמותו משא"כ כאן דאינו רק תשמישי קדושה דכ"ז שלא נעשה כן ע"מ להשתמש בו לעולם לא נתקדש:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ט (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.