שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן א׳ (ז׳)

והנה בהא דאמרו הכל מודים בעד מיתה שהיא חייב דלא אמר לה לדידה ולא אמר לב"ד הקשו האחרונים דהא שייך מי יימר שמשתבעת דהא צריכה לשבע על הכתובה. ולכאורה אמרתי דיש לומר דמיירי שהאמינה שלא תשבע. אך זה אינו דהא לענין יורשים ל"מ נאמנות שלו כדאמר אבא שאול וכמבואר באהע"ז סי' צ"ח ולפ"ז אם נימא דאין היורשין יורדין לנחלה שוב כל שהאמין לה ולענין היורשים ל"ש כאן דהא אינם יורשים עדיין שוב משכחת לה דלא תצטרך לשבע. אך זה אינו דהא באמת ב"ש חולקין אם נאמן לנשואין מכ"ש לממון כדאמרו ביבמות דף קי"ז. אמנם נראה דיש לומר דמיירי שהעיד העד שנטבע במים שאל"ס ומבואר בסי' י"ז סל"ה דנאמן נגד הכתובה אף דאסורה להנשא ואף דהח"מ והב"ש חולקין בזה דבע"א ודאי אינה גובה כתובתה נראה לפענ"ד כיון דאמרינן זאת אומרת משביע עדי קרקע חייב ומשני דלמא בדתפסה ולפ"ז הרי כתב הש"ך ביו"ד סי' קי"ט דלא גזרו איסור כדי להוציא ממון ולפ"ז כאן דתפסה ומה"ת מים שאל"ס ודאי נטבע רק דרבנן החמירו אבל כל שתפסה ודאי הי' נאמן ע"א ולא שייך מי יימר דמשתבעת דהא מיירי שהאמינה וא"ל דל"מ לגבי היורשים דזה אינו דלגבי היורשים עדיין אסורה וחיישינן שמא לא מת והם אינם יורדים לנחלה כמ"ש הרמב"ם וא"כ שוב לא שייך מי יימר דמשתבעת דא"צ לשבע ודו"ק ויתכן יותר לפמ"ש הר"ן ברי"ף פרק אלמנה ניזונית דמיירי שהבעל בעצמו התפיס לה מטלטלין ובכה"ג ודאי א"צ לשבע אף נגד היורשים דע"כ לא אמר אבא שאול רק מה אעשה שאמרו חכמים הבא להוציא מן היתומים וכאן אינה באה להוציא שהרי הבעל התפיס לה מטלטלין והם רוצים להוציא ממנה וגם בתפסה מעצמה יש לומר דכל שתפסה ואינה באה להוציא גם אבא שאול מודה דנאמנת כל שהאמין לה הבעל וז"ב כשמש ודו"ק: