שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ט (י״ט)

והנה בברכות דף כ"ד ע"ב אמרו ולאביי דאמר הזמנה מלתא היא אזמניה ולא צר ביה צר ביה אי אזמניה אסור והקשה אותי תלמידי המופלג מוה' יעקב יוסף נ"י דא"כ למה אמר לא יצור תפילין עם מעותיו דמשמע דמעות לבדו מותר לצור והא לאביי כבר נאסר משום ההזמנה דבשלמא לרבא עיקר האיסור בעת הצרירה ואם כן נצמח האיסור ממה שצר תפילין אבל לאביי כבר נאסר משעת ההזמנה והשבתי דהברייתא אשמועינן דאף דאזמני' לשם תפילין ולשם מעות א"כ מטעם הזמנה לא נאסר דהא אזמניה גם ע"מ שיצור בו מעות ולכך אשמועינן דמכל מקום אסור לצור מעות עם התפילין ודו"ק: והנה בשנת תרט"ז בשבת שמות הראני הרב החריף מוה' מאיר בראם נ"י דברי הש"ס בהא דקאמר בע"ז דף מ"ו גבי אבני הר שנדלדלו דלהכי כתיב שקץ תשקצנו דאע"ג דאתיא מדינא להיתירא לא תיתא ופירוש רש"י דכל דרשות שאתה דורש בע"ז לא תהיה לקולא אלא לחומרא אין לך להתיר אלא מ"ש בפירוש וע"ז הקשה מהא דפריך שם ע"ב גבי נעבד במחובר לגבוה וכל היכא דאיכא קולא וחומרא לקולא לא פרכינן והא הזאה דפסח וכו' ומאי קושיא שאני ע"ז דכל מה שיכולין לדרוש לחומרא דרשינן והשבתי דלק"מ דשם הוא ע"ז להדיוט ואם כן שפיר דרשינן לחומרא אבל בנעבד במחובר להדיוט שרי ולאו ע"ז היא ואף לפמ"ש התוס' בדף מ"ה ד"ה אלהיהם לחלוק על פירש"י עכ"פ אבד תאבדון כתבו בפירוש דלא קאי על מחובר ואם כן שוב לא דרשינן לחומרא ואינו בכלל שקץ תשקצנו. עוד הראני מ"ש רש"י בע"ז דף מ"ג ד"ה הרי במ"ש ואע"ג דלא השליכו לים שלו והקשה המהר"ם לובלין דהי' לו לכתוב דבעי שחיקה דבין לרבה ובין לר"י צריך שחיקה בשאר נהרות וע"ז אמר דרש"י לשיטתו דס"ל דע"ז של ישראל לא טעון שריפה ושחיקה רק גניזה וכן ראה בת"ח דע"ז של ישראל לא טעון גניזה יפה כתב וכן כתבתי בגליון הרמב"ם פ"ח מע"ז ה"ט וכן הבאתי בשם תוס' יבמות דף ק"ג גבי סנדל של ע"ז יעו"ש ואף דבתוס' שם דף מ"ג אינו מבואר כן ע"ש ד"ה והלא הלא נודע דרבים הם בעלי התוס' ודו"ק: והנה בשנת תרי"ט י"ז כסלו נשאלתי שאחד לקח עור בן פקועה לעבד לשם רצועות והנה עבר זמן רב עד שלבסוף הביא לו שלש ב"פ וזה עשה לו סימנים ולא מצא אותן הסימנים וזה טען שהן שלו והנה פשפש ומצא שעל אחת כתוב שם מרדכי והוא סימן שאינו של זה והראה לו והשיב אולי נתחלף לו אחת אבל מ"מ אותן השלשה עבד לשם רצועות והנה שאל אותי האיש הנ"ל אחר שלבו נוקפו אולי משקר והנה יש לו חשש דאולי מכל מקום עבדן ואם כן שוב אסור להשתמש בהם חול ולצורך רצועות לבו נוקפו שמא לא עבדן לשמן ואם כן מה יעשה והשבתי כמעט רגע דל"מ אותו שכתוב עליו שם מרדכי וזה אומר שנתחלף לו וכיון דזה מרדכי לא נתן לו לעבדן לשמן שוב א"י לאסור דבר שאינו שלו כמ"ש המג"א סי' מ"ב וגם השנים האחרות אם לא היו של המעבד רק של אחרים שוב א"י לאסרן. מיהו יש לפקפק דאולי ע"י העיבוד קנאן בשינוי ושוב יכול לאסרם ודברי המג"א צ"ע וגם אם אומן קונה בשבח כלי שוב יכול לאסור ואף דלאחר שהחזירם אינם קונה רק עד שמחזיר כמ"ש הרא"ש בב"ק מכל מקום כאן שלא החזיר שוב קונה בשבח כלי גם יש לומר לפמ"ש התוס' בשבת דף נ"ח דכל שאסרן בהנאה מקרי שינוי מעשה אם כן כל שעבדן לשמן הרי קנייתו ואיסורו בא כאחת דכל שמועיל העיבוד שוב היה שינוי מעשה וקנה עי"ז ועי"ז מועיל העיבוד וצ"ע: