שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ז (ו׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה במ"ש למעלה אם יכול להקדיש מטלטלין השאולים בתוך משך זמן שאלתם שהארכתי למעלה לכאורה קשה לי בהא דאמרו בב"ק דף מ"ם ע"ב סיפא רשות משנה רישא רשות אינה משנה ומה קושיא בשלמא רישא דהועד בבית שואל ל"ש רשות משנה דלא נפיק עדיין מרשות הבעלים דהרי יכולים להקדיש אף במשך זמן השאלה ולכך אין רשות משנה אבל סיפא הוה להיפך דהחזירו לבעלים וא"כ שפיר הוה רשות משנה דמעיקרא היו גם ביד השואל להשתמש בהם והיו לו עכ"פ ק"פ בזה להשתמש בהם כל משך ימי שאלתם ועכשיו חזר כלו לרשות בעלים והוה שפיר רשות משנה והיא קושיא גדולה וע"כ דבתוך משך ימי השאלה הם קנויים ליד השואל וא"כ מקרי רשות משנה גם ברישא והיא לכאורה ראיה ברורה למהרש"ל ורציתי לומר דזה כוונת ר"פ דאמר דה"ט דרישא דכ"מ שהולך שם בעליו עליו אבל אין זה במשמע בלשון ובשיטה פירש דכוונת ר"פ דההעדאות שעשו במשאיל לא נתבטלו אבל בסיפא כל ההעדאות שהעידו בשואל לא נתבטלו ולגבי משאיל לא נתייעד מעולם ע"ש הרי שלא כ"כ ועיין בתוס' יבמות דף ל"ו ע"ב ד"ה ר"י דכל דסופו לבא לידי כן לא אלים קנין פירות לבטל קה"ג. ולפ"ז גם כאן המשאיל יש לו קנין הגוף והשואל יש לו קנין פירות ופשיטא דאלים קה"ג של המשאיל ומבטל קנין פירות של השואל ולא הוה רשות משנה דהא סופו לחזור להמשאיל אבל להיפך לשנות קנין פירות של השואל וחזרה כלה לרשות המשאיל פשיטא דמקרי רשות משנה ודו"ק היטב וא"ל דכוונת ר"פ באמת היא כן דמלבד דאין הלשון משמע כן אף גם דהא ר"פ אמר דרשות משנה גם ברישא ואילו לדידי ברישא אין רשות משנה וצע"ג ועיין ביש"ש פ"ד דב"ק סי' י"ד:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.