שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ו (ט׳)

והנה הש"ך בחו"מ סי' ל"ד ס"ק ג' רצה לקרב אל השכל הדין המבואר שם דאף עד כשר יודע בחבירו שהוא רשע או שמעיד עדות שקר בזה העדות דפסול אף שהוא יודע שעכ"פ הדין אמת וכתב דהו"ל כנמצא אחד מהם קאו"פ דאף שהענין אסור מ"מ גזירת הכתוב דמפסל וה"ה בזה וראיתי באורים ס"ק א' שם שתמה בזה דסוף סוף הא כל שעד שקר הוא הרי לא נצטרף עמו בראי' ואינו נפסל ולפענ"ד נראה כיון דשום אדם אינו מכיר ברשעתו של זה או שישקר כ"א אותו עד בלבד א"כ שוב לא נפסל זה העד דבעינן לפסול לעדות שיעידו עליו שני עדים שעשה דבר כזה וא"כ שוב נצטרף עמו בעדות דהא הוא מעיד ג"כ שהי' עמו נראה וא"כ ניהו דזה יודע ששקר הוא דובר אבל כיון שלפי דבריו של זה נצטרף אנו תופסין החבל בשני ראשין ונפסל העדות דהו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול וגדולה מזו כתב הב"ח סי' ל"ח ליישב דברי רבינו דאף אם הוזמו העדים שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול דהם טוענים שמגידים אמת ואף דהתורה האמינ' להמזימים אבל מ"מ לענין פסול נמצא אחד מהם קאו"פ מאמינים לראשונים ע"ש. איברא דאכתי קשה דממנ"פ כיון דבאמת לא נפסל העד כ"א במעידין עליו שני עדים א"כ שוב מהראוי להאמינו דאמת מעיד ואינו משקר ול"ש נמצא אחד מהם קאו"פ וכן שאל אותי הרב מ' עקיבא שלום אבד"ק מאשפילי במדינת רוסיא בהיותו עובר עלי הדרך פה הקשה דממנ"פ אם ניזיל בתר אמתת הדברים הר"ז יודע שעכ"פ הדבר אמת ואף דזה משקר מ"מ הדין דין אמת ואם אזלינן בתר הדין שהב"ד לא יוכלו לפסוק עפ"י עד א"כ שוב אינו נפסל עפ"י ע"א ולא מקרי פסול ולמה לא יצטרף עמו דהא למראה עיני הב"ד שני העדים כשרים והיא תימה לכאורה. והנראה לפענ"ד בזה דבאמת הדבר נכון דל"מ אם נימא דהמלוה חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים ולפ"ז בהלוהו בע"א יהיה נאמן לומר פרעתי דלא שייך לומר דודאי לא פרע בלא עדים דהא זה יחשוב שיש לו מיגו ובודאי לא חש להחזירו בעדים דוקא וכעין דאמרו בב"ב דף ע' דכל שיש לו מיגו לא חש על השטר ולא שייך שטרך בידי מה בעי ועיין ברשב"ם שם וה"ה בזה וא"כ נ"מ בזה דאם יטעון הלוה פרעתי אז יהיה עוות הדין דלא יהיה נאמן נגד שנים לטעון פרעתי ובאמת אין כאן רק ע"א וא"כ נאמן ולא שייך ממנ"פ וכיון שזה יודע שזה משקר אסור להצטרף עמו אלא אף לדידן דקיי"ל דהמלוה חבירו בעדים א"צ לפרעו בעדים מ"מ נ"מ לענין אם העדים מעידים שבא לידו בתורת שאלה או שראו עתה בידו דאינו נאמן במיגו דלקוח ובע"א לא הוה מחוייב שבועה ואיל"מ וכמבואר בסי' ע"ב סי"ח שני דיעות בזה ובשבועה דרבנן לכ"ע א"א מחוייב שבועה ואיל"מ וגם בשבועה דאורייתא יש כמה אופנים שלא שייך מחושואיל"מ וא"כ בכה"ג נ"מ בין כשהי' ע"א או שנים ועיין בסכ"ג שם וגם לפמ"ש הסמ"ע בסי' ע"ה ס"ק ל"ג יש נ"מ בזה אלא שהש"ך דחאו שם דגם לריב"ז נאמן ע"ש וכן מסתבר עוד נ"מ לפמ"ש בשו"ת בשמים ראש דלא שייך מחוייב שבועה ואיל"מ בדינא דר"ח קמייתא דאי אפשר למילף מק"ו דבגלגול שבועה לא שייך מחוייב שבועה ואיל"מ ע"ש ולפ"ז גם ע"א לא מחייב בר"ח שבועה ויהיה מחוייב שבועה ואיל"מ דזה לא מחייב ר"ח וא"כ נ"מ טובא בין תרי לחד. אמנם כ"ז לפלפולא ולמצוא נ"מ אבל הדבר פשוט לפענ"ד דמעיקרא לק"מ דבאמת כשיכחישו העדים זה את זה בפרטים שונים אז יתבטל העדות לגמרי ולכך אסור שיצטרף עמו דהב"ד לא ידעו בשקרותו ורשעתו של זה ושמא יכחישו בפרטים ויתבטל גם עדותו הנאמנה ע"כ לא יצטרף עמו וז"פ וברור לפענ"ד: