שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ו (ה׳)

אחר זמן רב בשנת תר"כ הגיע לידי ספר ערוך לנר על מס' מכות ובדף וא"ו מקשה ג"כ קושיא זו גבי טוביה הרופא הו"ל נמצא אחד מהם קאו"פ ע"ש מ"ש בשם ספר המכריע סי' כ"ה וגם בשו"ת בית אפרים חלק אהע"ז הקשה זאת: והנה בהא דאמרו בשבועות דף ל"ב בשלמא שניה תתחייב דקא כפרה לראשונה אלא ראשונה אמאי תתחייב וכו' ומשני רבינא כגון שהיתה שניה בשעת כפירה ראשונה קרובים בנשותיהם ונשותיהם גוססות וכו' והדבר תמוה דא"כ הו"ל נמצא אחד מהם קאו"פ כיון דע"כ מיירי שראו כאחת הרי נצטרפו בשעת ראיה דאם לא ראו כאחת אולי שני הלואות הם וע"כ דהי' עדות אחת והרי נצטרפו בשעת ראיה וא"ל דבשעת ראיה הי' כשרים דהא אף בכה"ג נפסלו כל שנפסלו אח"כ וכבר נתקשה בזה בספר גאון צבי שנדפס מחדש סי' ל"ו ולפענ"ד נראה דמכאן ראיה ברורה לשיטת הרמב"ם דקרובי אישות אינו רק מדרבנן ובפסולי דרבנן דעת הב"י בתשובה דאינו פוסל נמצא אחד מהם קרוב או פסול וא"ל דא"כ שוב מן התורה כשרים היו ואיך נתחייב קרבן שבועה דז"א דהרי התוס' בשבועות דף ל"א ד"ה ורבנן כתבו דבתר תרוייהו אזלינן לחיוב ק"ש ע"ש וא"כ כל שמדרבנן פסולים שוב חייבין ק"ש דהפסידו בכפירתם אבל לענין נמצא אחד מהם קרוב או פסול אינן מצטרפין אמנם עדיין קשה דכל הטעם דנמצא אחד מהם קרוב או פסול בדרבנן לא פסלו משום דמן התורה כשרים הם ואני מוסיף בטעמו דהרי באמת ר"י אומר דבד"מ כשר ומטעם שכתבו התוס' במכות דף וא"ו דכשר לשבועה עכ"פ אחד וטעמו של רבי דפוסל דמקיל לד"נ וכמ"ש הריטב"א דאינו קם אפילו לשבועה ע"ש ובאמת שדברי הריטב"א צריכין ביאור ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז שפירש דבריו עכ"פ זה אם אינו כשר רק אחד לשבועה א"כ אמרינן דעכ"פ אינו בגדר עדות לממון אבל כל שכשרים מה"ת שניהם והם עדות גמור פשיטא דלא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול דגם בד"נ עכ"פ מה"ת כשרים וניהו דמדרבנן מפסלו מ"מ יש נ"מ בעדותם הרבה ובכה"ג אינו פוסל בד"מ ולפ"ז כאן ממנ"פ קשה דלא יתחייבו הראשונים דאם הם פסולים שוב הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול ואם ניזל בתר דאורייתא שוב לא הפסידו בעדותם דהא מן התורה כשרים השנים האחרונים ואיך נתפוש החבל בשני ראשין והיא קושיא נפלאה אך בגוף הקושיא נראה לפענ"ד דבאמת משכחת לה ששנים ראו מחלון זה ושנים ראו מחלון זה ולא ראו זא"ז דבכה"ג קי"ל דאף בד"נ הם כשתי עדות להזמה ובכה"ג ל"ש נמצא אחד מהם קאו"פ וגדולה מזו דעת הראב"ד הובא בחידושי ריטב"א דבד"מ אף עדות מיוחדת לא שייך נמצא אחד מהם קאו"פ ואף שהשיג עליו דמי ממש לד"נ דפסיל עדות מיוחרת ובעי צירוף היינו בשני עדים אבל בשתי כתי עדים דאף בר"נ כשרים כל אחת בפ"ע וא"צ צירוף פשיטא דלא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול ובלא"ה יש לומר דבכה"ג שהשביע לראשונים הו"ל כייחד עדים דאלו יהי' לו עדים וא"כ לא נצטרפו אז השנים ואף דעכ"פ באו כאחת הא בשעת ראיה היו כשרים וא"כ אף שנפסלו אח"כ מחמת קורבה הא עכ"פ פשיטא דאנן סהדי דהמלוה היה דעתו מתחלה דרק הכשרים יעידו וא"כ כל שהי' כשרים בשעת הראיה ואח"כ משביע הראשונים הכשרים ואף לרבי בכה"ג שייחד להכשרים פשיטא דלא מפסלו בשביל צירוף שראו הכשרים ונפסלו אח"כ וז"ב לדעתי: