אך לפענ"ד נראה דבאמת סברת ר"ת היא נכונה דכל שלא תוכל לקנות ותפיסה שאין בה קנין לא מקרי תפיסה כמ"ש הריב"ש סי' תר"ז דצריך שיהי' תפיסה גמורה שיהי' ע"י קנין והרי קנין צריך להיות מדעת המקנה וכאן שלא הגיע זמן הכתובה והיאך אפשר שיהיה מועיל תפיסה מחיים והו"ל תפיסה שלא ברשות דלא מועיל. אמנם נראה לפי מה שחידש הקצה"ח סי' ר"ב דתפיסה בחד צד עדיף מקנין והיינו דעכ"פ מוחזק מקרי ע"ש ולפ"ז ניהו דלא הוה קנין אבל מכל מקום מוחזק מקרי ומ"ש ר"ת דלא מהני תפיסה בכתובה היינו משום דשם מה מועיל מה שהיא מוחזקת והא הבעל מקרי מוחזק טפי דהא הם שלו ואין לה שום ענין קנין ושעבוד מחיים וא"כ מה מועיל חזקתה נגד חזקת הבעל שיש לו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא אבל שם דמיירי שהעידו לאשה שמת בעלה והעידו לאשה ולא העידו לב"ד וא"כ שפיר מקרי מוחזקת דהא אנן אמרינן דהאשה נאמנת לומר שמת הבעל והעד שמעיד שמת בעלה אין יורדין לנחלה על פיו וא"כ שוב היורשין עדן אין מוחזקין ושוב מועיל חזקת האשה שהיא מוחזקת ע"י תפיסה דהא לגבי היורשים עדיין אינן מוחזקין וז"ב. ובזה יש ליישב קושיא הנ"ל דגבי סוטה אף דתפסה מחיים כיון דבחיים לא מועיל תפיסה א"כ אם היה העד מעיד שנטמאה שפיר מאמינין לעד דכיון דבעת שהעיד שנטמאה הרי לא הי' נ"מ לכתובה דבחיים לא מועיל תפיסה ועדן לא הגיע זמן הכתובה ועיקר נאמנותו של עד שלא תשתה והרי הורנו הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דאיסור בע"א הוחזק והיינו כל דעד לא בא לענין ממון ולא לנפשות רק לאיסור גרידא נאמן וה"ה כאן הרי העד לא בא לענין ממון דהא לא הגיע זמן כתובה לגבות עדיין ול"מ תפיסתה רק שהיא מוחזקת א"כ העד נאמן שנטמאה דאינה שותית ואח"כ כשרוצה הבעל לגרשה או שמת אין מגיע לה הכתובה דהא כבר האמננו לעד שנטמאה ומ"מ משביע עדי קרקע לא הוה דהא תפסה ועכ"פ מוחזקת מקריא וא"כ שפיר מפסיד העד לבעל דאם היה מעיד היה נאמן העד וממילא לא הגיע לה כתובה אח"כ וז"ב כשמש וזה עדיף מדבר הגורם לממון דכאן בודאי יהיה בא לממון כל שנאמין כעת להעד ודו"ק: ובדברי הרשב"א הנ"ל התמוהין הי' נראה לי דלכאורה מה דתלי לה הרשב"א בדבר הגורם לממון דהיינו ע"א לכאורה לא דמי דבשלמא עד כשר רק דהוא ע"א יש לומר דהוה דבר הגורם לממון דמסתמא לא ישבע שהרי העד נאמן כל שלא נשבע אבל עד פסול אינו גורם לממון דהוא פסול ואינו נאמן. אמנם אחר העיון יש לומר דאדרבא זה נאמן יותר דבאמת ע"א לא האמינה תורה לממון ולענין ממון מחזיקין אותו למשקר ואפ"ה ס"ל דהוה דבר הגורם לממון מכ"ש ביש שנים ואחד פסול רק מדרבנן א"כ מה"ת יש שני עדים הנאמנים לממון וניהו דמדרבנן פסול מכל מקום שייך לומר דהוה דבר הגורם לממון דשמא יתבייש וא"כ זה עדיף מע"א וצ"ל דס"ל בע"א דמקרי דבר הגורם לממון מכ"ש בזה ובזה מיושב כל הקושיות ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן א׳ (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
