שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ו (י״ב)

ולפ"ז הנה מקום אתי לחלק דעדים שלא רצו לראות כלל הענין ולא לדעת כלל מאותה מעשה שפיר אמרינן דכל שלא נתכוונו להעיד ל"מ עדותן דהוה בכלל מלתא דלא רמיא עליו דאינש אבל באם הי' בשעת מעשה וראו הדבר אף שלא נתכוונו לשם עדות אבל מ"מ נתכוונו לראות הדבר עד"מ קרובים העומדים במזמוטי חתן וכלה וכדומה שאר בני אדם באמת הם רוצים לדעת ענין הקידושין והחיתון רק לא לתורת עדות שפיר יכולים להעיד אף דלא כוונו לתורת עדות. וזה לדעתי הענין שאמרו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו והיינו דכל שבאו עכ"פ למחזי שוב הי' יכולין להעיד וע"כ דאומרים שלא נתכוונו להעיד באופן דלא אתי מפורש להעיד ונתכוונו רק למחזי אבל בסתם כל שבאו לראות אף שלא נתכוונו להעיד די. ומה מאד מדוקדק לשון התוס' ישנים שם מכאן למד רבי דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי המעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשום עדות אין בעדותם כלום אם באים אח"כ להעיד בפני ב"ד. ולכאור' תמוה מה הוסיפו על דברי הש"ס דאמר לא נתכוונתי להעיד וגם מה הלשון ולא הובאו שם לשום עדות וגם באים אח"כ להעיד הוא אינו בדקדוק ומה נ"מ אם אח"כ או תיכף ולפמ"ש אתי שפיר דכל הפסול הוא משום דמלתא דלא רמיא עליו דאינש ולפ"ז מהש"ס לא מוכח דדלמא אף שראו הענין במכוון כל שלא נתכוונו לשם עדות ל"מ וע"ז כתבו דמכאן למד דדוקא בלא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשום עדות והיינו שאירע מקרה ששמעו וראו הדברים אבל לא נתכוונו לזה כלל הוא דמפסל וז"ב לפענ"ד דכל דבאו לראות אם לא נתכוונו בפירוש רק לראות ולא להעיד יכולין להעיד. ובזה צדקו דברי הש"ך סי' ל"ו ס"ק ג' דלכלם שואלים אם למחזי או לאסהודי והיינו דגם הכשרים אם נתכוונו רק לראות פסולים אבל בסתם כשרים רק דשם גם הפסולים באו לראות וא"כ כל שלא נתכוונו להעיד מה אולמא האי מהאי דגם הפסולים יכולים להעיד כל שרצו לראות וע"כ משום דהכשרים נתכוונו בפירוש להעיד ודו"ק היטב ועיין בשערי משפט סי' צ"ב שתמה על דברת התוס' הנ"ל דמנ"ל דבר זה והרי עידי הזמה ודאי לא נתכוונו להעיד ואפ"ה כשרים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שהי' שם ולא ראו העדים אף שלא נתכוונו להעיד מ"מ ראו שלא הי' שם לא שייך לא נתכוונתי להעיד דמ"מ ראו לענין דבר אחר וראו שלא הי' שם אבל כל שלא נתכוונו לראות כלל פסולין.