שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ה (ה׳)

אמנם לפענ"ד נראה לקיים דברי המזרחי דמ"ש דאכיל' בכ"ש לא דאכילה משמע כ"ש והרי בכמה מקומות משמע דסתם אכילה בכזית אך נראה כיון דהתור' אמרה סתם לא תאכלו א"כ יש לך לתפוס שיעור מרובה ושיעור מועט וכבר אמרו חז"ל דתפשת מרובה לא תפשת ותפשת מועט תפשת ועיין בסוכה דף ה' ע"ב ובתוס' שם ד"ה תפשת ולכל הפירושים כיון דיש לך מקום להרבות ולמעט ע"כ אומרים דאכיל' בכ"ש. אך באמת כיון דהל"מ הי' בכזית א"כ שוב לא שייך לומר דתפשת מרובה לא תפשת דהא באמת יש לה סוף דכל הטעם דתפשת מרובה לא תפשת שאין לו גבול או שאין דרך המקראות לסתום ולר"ע הטעם דאם תתפוש המועט המרובה בכלל משא"כ אם תופש המרוב' יכול להוציאו מידו דדלמא המועט היא וכאן כיון דחזינן שהתור' שיערה בכזית א"כ שוב סתם אכילה בכזית דיש לו סוף וא"כ לר"נ ולריב"ב בודאי יש לך לומר דאכיל' בכזית אבל לר"ע יש לומר דלכך הכריע ר"י דלאיסור בכ"ש דא"א לך לתפוש המרוב' אבל למלקות וקרבן הוה האכיל' בכזית וז"ב מאד: ובזה יש לי לומר דבזה נחלקו ר"י ור"ל דר"י ס"ל כיון דיש לך לקיים המועט כמו מרובה ולחלק בין איסור למלקות וקרבן ומה גם שיש עוד סברא דחזי לאצטרופי בודאי אמרינן דלענין איסור תפשת מועט תפשת וכר"ע משא"כ ר"ל ס"ל דכל שיש סוף וקץ שוב יש לנו לתפוש המרוב' ואכילה משמע בכזית ובזה א"צ לומר דהל"מ עוקר הקרא רק דממילא שוב יש לך לומר דאכיל' בכזית ולא שייך תפשת מרובה בזה. ויש לי לומר עוד פרפרת נאה דהנה בתוס' יומא דף ע"ב ד"ה נעביד כתבו דהיכא דיש חומרא אם נתפוש המועט אז אף שיש קצבה מ"מ תפשינן המועט וע"ז הקשו מהענק' דאמרינן תפשת מרובה לא תפשת אף דיש לו קצבה וכתבו דמספיקא לא מפקינן ממון ולפ"ז זהו שמחלק ר"י דלאיסור אף בכ"ש דלחומרא אמרינן תפשת מרובה לא תפשת אף שיש קצבה בכזית אבל ללקות ולקרבן לא שייך לומר לחומרא דמספק אי אפשר להלקות ולחייב קרבן וספק נפשות או לחייב קרבן מספק לא מפקינן וז"ב כשמש ובזה אתי שפיר מה דאמרינן בכ"מ דאכיל' בכזית דבאמת בלא תאכלו יש ספק אם במרוב' או במיעוט ולכך לענין מלקות וקרבן יש לדבר קצבה כיון דהל"מ הי' בכזית אבל לענין איסור אסור בכ"ש מכח חומרא ודו"ק היטב: