אחר כמה שנים ער"ה של שנת תר"י עיינתי בזה ובינותי בספרים ומצאתי את שאהבה נפשי במלמ"ל פ"ה מיסוה"ת ה"ח שנסתפק באוכל אכילה גסה דבר איסור אם חייב ובתחלה רצה לומר דחייב דלא מקרי שלא כדרך אכילתו דהא באמת המאכל עצמו מצד עצמו הוה כדרך אכילתו אלא שהשינוי בא מצד האוכל ושאני יוה"כ דקרא כתב לא תעונה וביתובי דעתא תלוי מלתא והרגיש בקושית שאג"א דא"כ למה לא אמר ר"ל דלכך לא כתיב בלשון אכילה משום דאז לא היה ממועט אכילה גסה ע"ש אח"כ מסיק דגם אכילה גסה לא שמיה אכילה והביא כמה ראיות ומסיק דבבשר בחלב וכה"כ דחייב אף שלא כדרך הנאתו חייב אף שאכל אכילה גסה דלא כתיב בהו לשון אכיל' ולפ"ז לתנהו לדברי השג"א דכיון דביוה"כ פטור אכילה גסה מכ"ש דפטור אם אכל שלא כד"א דהרי זה גרע משלא כד"א וכמ"ש המלמ"ל שם והשג"א כתב שם דכיון דנתמעט מאשר לא תעונה פרט למזיק א"כ דוקא אכילה גסה דמזיק משא"כ שלא כד"א ולפמ"ש המלמ"ל נהפוך הוא דשלא כד"א גרע טפי:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ה (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.