שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ג (ו׳)

ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הרמ"ה מקושית הב"י מהך גינתא דאזדבל בזבלא דע"ז דאמרו זוז"ג מותר ועיין ט"ז וש"ך ביו"ד סי' קמ"ב שהאריכו בזה ולפמ"ש אתי שפיר דהרי בהא דאמרו בע"ז דף ע"ג דל"ש דנפל היתירא לגו איסורא וכו' אף ביי"נ בטל וביאר הר"ן הטעם דדבר שעומד במקומו חשוב טפי מאשר בא עליו במקרה ולפ"ז בגינתא דאזדבל בזבלא דע"ז הנה הקרקע עולם ודאי עומד במקומו דהארץ לעולם עומדת א"כ נתבטל אותו הזבל בהקרקע עולם ולא שייך לומר דבא לעולם בתערובות דהא ההיתר עומד במקומו וניכר לעצמו ובכה"ג לא שייך בא לעולם בתערובות כמו יין בגיגית ועיין כו"פ סי' ק"ב דבשלמא בפת שנאפה מעצי אשירה א"כ לא נתבטלו העצים לגבי התנור דאטו נתערב בהתנור הרי התנור בפני עצמו והעצים בפני עצמן רק שהפת קיבל טעם משניהם מהתנור והעצים וא"כ בא לעולם בתערובות משא"כ בזבלא דע"ז דהזבל נתבטל לגבי קרקע עולם וכבר נתבטל טרם בא לעולם בתערובות וכעין זה חילק מהר"ח אלפנדרי הובא במלמ"ל פ"א ממשכב ומושב ע"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד: ובזה מיושב גם מה שהקשה המהרש"א גבי הסיק בעצי הקדש דתפשוט דזוז"ג שרי מגינתא דאזדבל בזבלא דע"ז ולפמ"ש לק"מ דשם נתבטל כבר טרם בא לעולם בתערובות משא"כ כאן: ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה דק"ל לדעת הרמ"ה דבע"ז ל"מ זוז"ג קשה מה קאמר ר"א דעצי אשירה והא שאני ע"ז דבמשהו ולא שייך ביטול ומצאתי בט"ז סי' קמ"ג שהרגיש בזה ופירש דזה באמת דחיית הש"ס דלמא משום חומרא דע"ז שאני אבל אין זה במשמע הלשון דמשמע דוקא בע"ז. ולפמ"ש גם בחמץ בכ"מ דאין לו ביטול לא שייך זוז"ג ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יקשה מהא דגינתא וכתבתי דשם הו"ל איסורא לגו היתירא ולפ"ז אם נימא כשיטת הר"ן דלא קי"ל כהך דרב דימי ואפילו איסורא לגו היתירא לא בטל א"כ שוב יקשה מ"ט דגינתא דאזדבל דמותר זוז"ג וע"ז משני הש"ס דלמא חומרא דע"ז שאני והיינו דלכך מחמרינן אף באיסורא לגו היתירא אבל זה באיסור ע"ז ממש אבל בבא מכח גרמת איסור שפיר בטיל וא"כ לכך בגינתא דאזדבל שפיר בטיל אבל כל דלא בטיל שוב לא שייך ביטול. אמנם באמת לפענ"ד מה שדמו האחרונים ענין זוז"ג בחמץ למ"ש הר"ן דמתורת ביטול אתי עלה ובא"מ בתשובותיו סי' וא"ו זיי"ן האריך בזה לפענ"ד א"א לאמרו דהרי באמת צ"ב דמה בכך דבא מכח גרמת היתר ואיסור כל דהוא חד בחד למה יעדיף כח ההיתר יותר מכח האיסור ולמה לא נימא להיפוך.