שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ג (ה׳)

והנה בגוף הענין דזוז"ג האריך הר"ן פכ"ה דהוא מותרת מטעם ביטול ברוב דכי היכא דאיתא לאיסורא בעיניה בטל חד בתרי ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרמו לו הרי נתבטל האיסור ע"ש. ולכאורה צ"ב לפמ"ש המרדכי דדבר הבא לעולם בתערובות לא שייך ביטול וא"כ גם כאן מה שבא ההיתר מכח גרמת איסור עד"מ שהסיק מעצי אשרה והו"ל זוז"ג זה בא לעולם בתערובות איסור והיתר והפת נאפה מכח איסור עצי אשרה וא"כ איך שייך ביטול וא"ל דבטל מקודם שנאפה דזה אינו דאז לא נתבטל דמלבד דלא שייך ביטול העצים בהתנור אף גם דאז הוה חד בחד ועיקר הביטול הוא להפת שבא מכח גרמת היתר ואיסור דבזה סגי חד בחד וא"כ בזה שייך לומר דבא לעולם בתערובות והיא קושיא גדולה לפענ"ד ולכאורה רציתי לומר דשם בילדה שסבכה בזקנה וכן בנטע והבריך והרכיב דמיירי דל"ש נ"ט משום דהוה מב"מ רק דזה איסור וזה היתר א"כ בכה"ג אף בדבר שבא לעולם בתערובות מותר וכעין מ"ש הנוב"י מהד"ת חיו"ד לענין ששים בבא לעולם בתערובות כל שאין בו כדי נ"ט שרי ע"ש וה"ה כאן דליכא טעם. אך באמת זה אינו דגם שם אין דברי הנוב"י ברורים ומכ"ש כאן דאם הי' כיוצא בזה בא"מ הי' נו"ט. אך העיקר נראה לפענ"ד דדברי הר"ן נכונים ולא פליג על סברת המרדכי דבאמת כל טעמו של המרדכי הרחתי מתוך דברת הרב בעל תב"ש בסי' י"ז דמתורת קבוע בא עלי' דכל שבא לעולם בתערובות נקבע האיסור כאן ולא שייך ביטול ברוב דקבוע הוה כמחצה על מחצה ולפ"ז זהו בשאר ביטול דבעי רוב חד בתרי וא"כ כל שבא בתערובות לא שייך רוב דהו"ל כפלגא משום דדין קבוע יש לו אבל כאן דהורנו הר"ן דכל דבא מכח גרמת איסור והיתר סגי חד בחד וא"כ מה בכך דהוה כקבוע והו"ל פלגא הא בחד בחד ג"כ כשר וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד דזה סברת הרמ"ה דבע"ז אסור זוז"ג וכ"כ המ"א סי' תמ"ה ובאמת האחרונים כתבו כיון דזוז"ג מתורת ביטול הוא ובע"ז וחמץ דאף באלף לא בטל לא שייך זוז"ג אבל לפמ"ש דסגי בחד וחד וא"כ יקשה הרי בכל פלגא ופלגא ודאי לא בטל ואפ"ה כל דבא מכח גרמת איסור לא אכפת לן וא"כ כאן הוה ג"כ מכח גרמת איסור ולמה לא יתבטל אבל לפמ"ש יש לומר דע"כ לא שייך לומר דבא לעולם בתערובות רק כל דעכ"פ צריך להיות האיסור שוה בשו' להיתר אבל כאן באמת אף אם האיסור משהו לא בטל א"כ היאך שייך שיתבטל חד בחד והא אף אם האיסור היא רק משהו לא נתבטל וז"ב כשמש לפענ"ד: