שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ג (ג׳)

ולפענ"ד נראה דהנה באמת הא דאמרו דכל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי ע"ז לכאורה צ"ב דמ"ש הא גם זה מצותו בשריפה ונעשה מצותו ועיין בתוס' תמורה דף ל"ג ע"ב ד"ה הנשרפין. ולפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת ענין אפרן דמותר משום דהתורה צותה לשרפן אלמא דכשישרפנו ילך לו האיסור הרי דאפרן של הנשרפין מותר דאינו אותו דבר בעצמו ופנים חדשות בא לכאן דאל"כ מה מועיל השריפה הא אכתי ישנו לאיסור וזהו ענין שנעשה מצותו. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה דוקא בשאר איסורין אבל ע"ז דאף באלף לא בטיל א"כ מה בכך שנשתנה והיתה לאפר עכ"פ מידי משהו ע"ז לא יצא וא"כ עדיין ישנו לאיסור שהיה מעיקרא. ובזה ניחא מה דכלל גם עצי הקדש בהדי ע"ז דהרי בע"ז שייך ענין נעשה מצותו ומה ענינו להקדש שלא נעשה מצותו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת האפר מהראוי להיות מותר שהרי נשתנה ואינו אותו הדבר שצותה התורה לשרפו ובשלמא נקברים דלא הצריכה התורה שריפה מה בכך שזה שרפו מ"מ נשאר האיסור גם על אפר שזה רצה לבטל האיסור ולעשותו היתר ואסור אבל כל ששרפו אותו דבר שצריך שריפה מהראוי להיות מותר ורק דאסור מטעם שלא יצא מידי משהו וא"כ ה"ה הקדש דהוא במשהו ואסור ול"מ שריפתו דעדיין לא פקע כח ההקדש מזה ולפ"ז שפיר אמרו דאפר הקדש לעולם אסור וא"ל דכל דמעל בו יוצא לחולין דזה אינו דבאמת האפר כמו שהוא אינו הקדש רק דמידי משהו הקדש לא יצא וא"כ שוב לא שייך דמעל ויצא לחולין דהא כל שהיה קודש לא מעל ורק בהיותו אפר מעל ואז אינו הקדש רק משהו הקדש וא"כ במה תפקע הקדושה שהיה כבר בו וע"כ לא אמרינן דמעל ויצא לחולין רק בדבר שהוא עדיין בעינו והוא קדש כל שמעל בהקדש יצא הדבר לחולין אבל כאן לא מעל בהקדש ובמה יפקע הקדושה שהיה כבר בו וז"ב.