וכפי הנראה כוונתו דלא שייך דבר שיל"מ כיון דמקלי קלי לאיסורא ולא נשאר חום התנור למחר ולא יהיו דבר שיל"מ. ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דמקלי קלי לאיסור הוה כמו טעם בלבד ולא שייך דבר שיל"מ כמבואר ביו"ד סי' ק"ב ובזה יש לפלפל במה שהאריך המג"א סי' תק"ז ס"ק ג' דלמה לא חשיב דבר שיל"מ והבין דמקלי קלי לאיסור הוא לענין זה שמותר להוסיף וכן הבין בסי' שכ"ג ס"ק י"ד ולפמ"ש האו"ה יש לומר דלא קאי רק לענין דבר שיל"מ ודו"ק היטב. וביאור דברי האו"ה נראה לפענ"ד כאן דעיקר האיסור הוא רק החום של העצים שיש שבח עצים בפת א"כ כל שכבר מסיק העצים רק החום אסור וזה החום א"א לומר שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר שהרי החום ע"כ יכלה ולא יהיה למחר ולכך לא שייך דבר שיל"מ ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ג (י״ד)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.