שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ג (ט״ו)

ובלא"ה נרא' לפמ"ש בהגהת אשר"י פא"נ גבי מחילה בטעות במה דקאמרו שם הכא הלוא' דגם מחילה בטעות כל שזכה בו חבירו מועיל ע"ש וא"כ בהלואה כל שזכה בו חבירו הוה שלו אבל בפקדון דכל דבאו עדים שוב הו"ל ברשותו ולא זכה בו חברו ושוב הוה מחילה בטעות ועיין סמ"ע סימן ע"ג דמתנה לא שייך בדבר שברשותו כ"א בתורת מחילה ושוב הו"ל מחילה בטעות ול"מ: ובזה יש לומר דבר חריף במה דקאמר רבא והאלקים אמר רב אפילו בפקדון דכי כתיב קרא בפקדון כתיב והוא תמוה דזה ידע דהקרא בפקדון כתיב ומה חידש רבא ואי דנתן טעם מה נ"ט הוא ועיין פ"י ולפמ"ש יש לומר דהנה רבא אמר בשבועות דף מ"ה ע"ב שבועת שומרין היכא משכחת לה והמסקנא הוא משום דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן ועיין ברא"ש ופוסקים ולפ"ז הכי קאמר רבא דכל שהיה לו מגו דלהד"מ א"כ פשיטא דזה מייאש דהא היה לו מגו דלהד"מ וכל שנשבע שוב מייאש א"כ אף שבאו עדים אח"כ דהרי רבא מוקי שבועת שומרין דאפקיד לי' בעדים אפ"ה כל שנשבע שא"ב נפטר. אברא דלכאורה אין ראיה מהקרא דניהו דבפקדון כתיב מכל מקום בקרא כתיב שבועת ד' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם והרי שיטת ר"ת בב"מ דף וא"ו דהך דלא שלח ידו היינו שלא אכלה ולפ"ז כל שנשבע שלא שלח דהיינו שלא אכלו ובאו עדים שאכלו שוב אינו ברשותו וא"כ גם פקדון הוה דומיא דהלואה ושפיר מייאש ומועיל הייאוש דכבר זכה בו ונעשה עליו גזלן וגם עכשיו אינו ברשותו וצ"ל דהקרא דולקח בעליו משמע על כל השבועות כל שקבל עליו שבועה נשבע ולא ישלם. ובזה י"ל הא דפריך ר"א בר מניומי לר"נ מבאו עדים שאכלו ולא פריך מסיפא דהודה ועיין רש"י ותוס' ולפמ"ש י"ל דבאמת רש"י פירש דר"נ אמר לשמעתא דרב הונא והדבר מבואר דרב נחמן לא יאמר פירושו דרבא תלמידו וע"כ דקאי על גוף מימרא דר"ה ולפ"ז מהודה לא הוה מצי להקשות דהוא הי' יכול לומר דר"ה לא מיירי רק בהלואה ובפקדון לא אמר והודה היינו שהודה שלא אבד דע"ז נשבע וא"כ כל שחזר והודה שוב הו"ל ברשותי' ושפיר משלם דהא ל"מ היאוש אבל מבאו עדים שאכלו דשוב אינו ברשותו שוב הו"ל כהלואה ואפ"ה משלם ושפיר פריך ודו"ק היטב.