שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ט (י״ג)

והנה בהא דאמרו בע"ז דף מ"ז בעי ר"ל המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה וכו' כי תבעי לך באילן שנטעו ולבסוף עבדו וכו' לענין מצוה מאי מי מאיס כלפי גבוה או לא כי אתי ר"ד אמר באשירה שבטלה קמבעי יש דיחוי אצל מצות או לא והדברים תמוהים דבתחלה מבעיא לי' במשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה ואיך שייך לומר דבאשירה שבטלו קמבע"ל והיאך נתחלף כ"כ הדברים וכבר עמדו בזה המפרשים. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה ר"ל ס"ל בדף מ"ב שם דע"ז שנשתברה מאיליה בטילה ופריך הש"ס דלמה לא מועיל ביטול ישראל להוי כע"ז שנשתברה מאיליה ומשני רבא גזירה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דאם היתה אשירה של עכו"ם ואף בעבדה ולבסוף נטעה בכה"ג ודאי מועיל אם הישראל מבטל להאשירה ומטעם דעכ"פ הו"ל כע"ז שנשתברה מאיליה וא"ל דהרי שייך הגזירה דלמא מגבה לה דזה אינו דהרי התוס' בסוכה דף ל"ג כתבו דמשנקצץ הלולב מן הדקל נתבטל ע"ש ולפ"ז בכה"ג לא משכחת לה דיהיה ע"ז של ישראל דהא אף שיקנה האשרה במחובר בחזקה וכדומה מכל מקום כל עוד שהוא מחובר היא מותרת דלגבי ישראל הוה נטעו ולבסוף עבדו וא"כ שוב לא שייך הגזירה דממנ"פ קודם שנקצץ הוה מחובר ולא מקרי ע"ז של ישראל ומשנקצץ שוב נתבטל כמ"ש התוס'. ומעתה זה דאמר הש"ס דר"ל מבעי לי' במשתחוה לדקל והיינו בנטעו ולבסוף עבדו אליבא דרבנן דלא נאסר להדיוט מהו לגבוה. ומעתה שפיר קמבע"ל באשירה שבטלה והיינו דאשרה שהיתה נעבד ולבסוף נטעו רק שבטלה אם אסורה והיינו אם שייך דיחוי ומשום דלר"ל לשיטתו דבע"ז של עכו"ם מועיל גם ביטול של ישראל ורק משום גזירה וכאן דלא שייך הגזירה שוב מועיל הביטול ושפיר קמבע"ל אי יש דיחוי וז"ב מאד והוא נעים ונחמד. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בסוכה שם דכאן מבעי' לי' לר"ל אם יש דיחוי אף לאחר שבטלו והרי לשיטת ר"ת כל דבטלו יצא לרבא וכן הקשו לשיטת רש"י דאף בלא ביטול מועיל לרבא כיון דיכול לבטלו והרי שם באשיר' דכותי מיירי דיש לה ביטול ואפ"ה מיבעיא לי' אי יש דיחוי והיינו בשבטלו אבל בלא בטלו אסור.